מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' די סי אס חב' לבניין בע"מ ואח'

החלטה

החלטתי לבטל את כתב האישום שהוגש נגד הנאשמים מן הטעם שבנסיבות העניין החלטת המאשימה לנקוט נגד הנאשמים בהליך פלילי יזום, חלף הטלת קנס מנהלי, איננה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות תשמ"ו – 1985 [להלן: "חוק העבירות המנהליות" או "החוק"], הכל כפי שיפורט להלן:

ביום 6/04/10, הוגש נגד הנאשמים כתב אישום המיחס להם עבירה שעניינה העסקת עובד זר בלא היתר, (עבירה לפי סעיף 2 (א) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הולמים), התשנ"א-1991). העבירה המיוחסת לנאשמים בוצעה, לכאורה, ביום 22/12/04.

אין חולק כי העבירה המיוחסת לנאשמים נקבעה כעבירה מנהלית, ולפיכך דרך המלך לאכיפתה היא באמצעות הטלת קנס מנהלי (ראה בג"צ 5537/91 אליהו אפרתי נ' כרמלה אוסטפלד, פ''ד מו(3) 501).

על פי הוראות חוק העבירות המנהליות, שני מסלולים עשויים להוביל להגשת כתב אישום (במקום הטלת קנס) בעבירה שנקבעה כעבירה מנהלית:

כאשר הנאשם ביקש להשפט בגין העבירה שיוחסה לו, זכות המוקנית לנאשם לפי סעיף 8א (ה) לחוק העבירות המנהליות.

כאשר המאשימה החליטה כי בנסיבות העניין יש מקום להגיש כתב אישום יזום נגד הנאשם חלף הטלת הקנס המנהלי, וזאת בהתאם לסמכותה הקבועה בסעיף 15 לחוק העבירות המנהליות.

במקרה דנן, עניין לנו בכתב אישום "יזום", היינו, בכתב אישום שהוגש במסגרת שיקול דעתה של המאשימה, בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, וכחריג לכלל שקבע המחוקק, אשר לפיו עבירות שנקבעו כעבירות מנהליות, יטופלו באמצעות קנסות מנהליים.

לטענת המאשימה, הטעם שעומד ביסוד הגשת כתב האישום דנן, הוא ריבוי העבירות המיוחסות לנאשמים, אשר לחובתם נזקפות 4 עבירות קודמות, אשר בוצעו, בין השנים 2002-2004 (האחרונה בהן בוצעה ביום 16/5/04). אשר לשיהוי בו לוקה הגשת כתב האישום עמדת המאשימה היא כי אין מדובר בשיהוי שיש בו כדי להצדיק המנעות מהגשת כתב אישום פלילי חלף קנס מנהלי.

בבקשתם לביטול כתב האישום טוענים הנאשמים כי מאחר שהעבירה שעניינה העסקת עובדים זרים בלא היתר נקבעה כעבירה מנהלית, היה על המאשימה לנקוט נגדם בהליך מנהלי. לטענתם הגשת כתב אישום פלילי, חלף קנס מנהלי, עומדת בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון בבג"צ 5537/91 אליהו אפרתי נ' כרמלה אוסטפלד פ"ד מ"ו (3) 501 והיא אף מנוגדת להנחיות הפנימיות שקבעה המאשימה לפיהן בעת שנשקלת נקיטת הליך פלילי יזום, יש ליתן משקל לשיהוי בו לוקים הליכי האכיפה.

לבקשה לביטול כתב אישום צורפה חלופת מכתבים בין הצדדים, ממנה עולה כי כאשר פנתה ב"כ הנאשמים וביקשה לעיין בהודעות הקנס שבגינן החליטה המאשימה לנקוט כנגדה הליך פלילי יזום, נמסר לסנגוריה כי הודעות הקנס אינן חלק מחומר החקירה בתיק דנן, ואינן מצויות בידי התובע (ר' נספחים ג' – ו' לבקשה).

הביקורת על החלטת התובע להגיש כתב אישום לפי סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות

נדמה כי לא ניתן לחלוק על כך ששיקול הדעת שניתן לתביעה לפי סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות נתון לביקורת.

בבג"צ 912/11 א.י.ל. סלע נ' מדינת ישראל (פורסם באתר הנהלת בתי המשפט), קבע בית המשפט העליון כי הערכאה המתאימה לדון בטענות כנגד שיקול הדעת שהפעילה התביעה, בעת שהחליטה על הגשת כתב אישום יזום בעבירה שסווגה כעבירה מנהלית – היא הערכאה הדיונית שבפניה נדון האישום.

"דומה כי הערכאה המתאימה לבירור טענות העותרים היא הערכאה הדיונית ולא בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. כך נדחתה בעבר על הסף עתירה, שעניינה אופן הפעלתו של שיקול דעת תובע לפי סעיף 15 לחוק העבירות המינהליות, בקביעה כי האכסניה הראויה להעלאת הטענות היא הערכאה הדיונית (ראו בג"צ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל/משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (לא פורסם); לעניין דחיית עתירה בה ביקש העותר להמיר כתב אישום בעבירות מס בתשלום כופר, ראו בג"צ 3307/07 משאלי נ' מס ערך מוסף -נתניה (לא פורסם); ראו גם בג"צ 7393/07 דור-אלון תפעול תחנות דלק בע"מ נ' רשות המסים בישראל (לא פורסם))." (ההדגשה שבגוף הטקסט איננה במקור א.ד.)

לא מן הנמנע להזכיר בהקשר זה גם דברים שנכתבו על ידי בית המשפט העליון בבג"צ 9131/05 ניר עם נ' מדינת ישראל הנ"ל:

"אמת, סעיף 15(ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה מסמיך את בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לבחון את תקינות מעשיהן של גופי השלטון. אולם, לא מן הנמנע כי במסגרת הליך פלילי תידרש אף הערכאה הפלילית לבקר את חוקיות פעולותיהן של רשויות האכיפה בעת העמדה לדין פלילי. זאת, בפרט כאשר הנאשם עותר לביטולו של כתב האישום, בין אם בשל היעדר סמכות להגיש את כתב האישום, בין אם מחמת פגם שנפל בהליך החקירה או הגשת כתב האישום, בין אם בשל פסול בשיקול הדעת ובין אם משום שעומדת לו "הגנה מן הצדק"........... איננו רואים צורך להידרש לשאלה האם הפגמים הנזכרים, כולם או חלקם, נכנסים תחת כנפיה של הדוקטרינה הידועה כהגנה מן הצדק. בין אם מדובר בהגנה מן הצדק ובין אם מדובר בטענות שמחוצה לה, ניתן להעלותם בפני הערכאה הדיונית. מכאן, שאף בענייננו אין כל מניעה לכך שהעותרים יעלו בפני בית הדין, ולאו דווקא בגדרי העתירה דנא, את השגותיהם באשר לתקינות הליך הגשתו של כתב האישום נגדם. בית הדין, בדונו בהליך הפלילי, וככל בית משפט פלילי, רשאי ומוסמך לדון לא רק בטענות המכוונות ישירות כנגד האישום הפלילי, אלא אף בהשגות על התנהלותן של רשויות המינהל טרם הגשתו של כתב האישום. כוללים אנו במסגרת זו הן את שלב החקירה והן את ההתנהלות של התביעה עד להגשתו של כתב האישום.

בכך הבהיר לטעמי בית המשפט העליון, כי הגם שאין חולק על סמכות הבג"צ להכריע בטענות לעניין שיקול הדעת שמפעילה התביעה בהגשת כתב אישום יזום בעבירה מנהלית, הרי שעמדתו של בית המשפט העליון היא, כי מן הראוי שטענות הנוגעות לשיקול דעת התביעה בתיק קונקרטי ידונו על ידי הערכאה הדיונית.

שיקול דעת התביעה בנקיטת הליך פלילי לפי סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות