מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' גד אב בע"מ}אצל עו'ד אושרי בסיל}מפרק{ ואח'

החלטה

ביום 29/9/09 הוגש נגד הנאשמת כתב אישום בגין בגין העסקת עובד זר בלא היתר (עבירה לפי סעיף 2 (א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991). כתב האישום הוגש בעקבות בקשתה של הנאשמת להשפט.

עיון בכתב האישום מעלה כי לטענת המאשימה ביום 27/12/05 העסיקה הנאשמת את העובד נשוא כתב האישום, בלא היתר כדין, בקונדיטוריה שבניהולה. יאמר מיד כי מלכתחילה הוגש כתב האישום גם נגד גב' יהודית שרון, אשר היתה רשומה כבעלים וכמנהלת בנאשמת, ואולם כתב האישום נגדה נמחק, לאחר שהובא לידיעת המאשימה כי הגב' שרון [להלן: "המנוחה"] הלכה לעולמה ביום 17/2/09.

בסמוך לאחר פטירת המנוחה, הגישו עובדי הנאשמת בקשת פירוק, על רקע אי תשלום שכרם במשך כחודשיים, וביום 23/6/11 ניתן נגד הנאשמת צו פירוק.

על רקע האמור לעיל, מפרק הנאשמת פנה לבית הדין בבקשה לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק ומחמת חוסר עניין לציבור. לטענתו, הגנתה של הנאשמת מושתת כל כולה על עדותה של המנוחה, וכעת, לנוכח השיהוי בו לקו הליכי האכיפה, ובעקבות פטירתה, נפגעה באופן משמעותי יכולתה של הנאשמת להתגונן בהליך. עוד טוען ב"כ הנאשמת, כי אין כל סיכוי לשיקומה של הנאשמת ולהמשך פעילותה, ולפיכך אין ענייין לציבור בהרשעתה בפלילים. לטענתו בקופת הפירוק מצויים כיום 220,000 ₪ המיועדים לכיסוי הוצאות הפירוק באופן שסיכוייהם של נושים להשתתף בחלוקת דיבידנדים קלושים ביותר ו/או אפסיים.

ב"כ המאשימה מבקש לדחות את הבקשה, תוך שהוא מפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 9008/01 מ"י נ' א.מ. תורג'מן (פורסם בנבו), שם נקבע כי פירוק חברה אינה עילה אוטומטית לעיכוב הליכים פלילים נגדה. אשר לעניין לציבור בנסיבות דנן טוען ב"כ המאשימה כי טענות מן הסוג האמור אינן עילה לביטול כתב אישום, באשר בשלב המקדמי של ההליך הפלילי מוגבלת סמכותו של בית הדין לבטל את כתב האישום בהתאם לעילות הביטול המפורטות בסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי. אשר לקושי הראייתי שלו טוענת הנאשמת מפנה ב"כ המאשימה לע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' איתמר בורוביץ (פורסם בנבו) שם עמד בית המשפט על כך שבהליך פלילי לעולם מוטלת ההוכחה על התביעה, וכל ספק סביר פועל לטובת הנאשם. כך, לאחר שמיעת הראיות בית המשפט יתן לשיהוי בו לקו הליכי האכיפה את המשקל הראוי, ויסיק מסקנות לעניין הפגיעה ביכולתה של הנאשמת להתגונן בעת שיהיה עליו להעריך את עצמת הראיות שהובאו בפניו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה לביטול כתב אישום להדחות.

בע"פ 9008/01 (א.מ. תורג'מן בע"מ) הנ"ל נקבע כי פירוק חברה איננה עילה אוטומטית לעיכוב ההליכים הפלילים שננקטו נגדה. בצד הקביעה כי אין מדובר בעיכוב הליכים אוטומטי, עמד בית המשפט על כך שמכוח הדין הכללי נתון שיקול דעת לתביעה להחליט מתי יוגש יוגש כתב אישום נגד חברה בפירוק ומתי יופסקו ההליכים התלויים ועומדים נגדה והכל במסגרת בחינת האינטרס הציבורי שבמיצוי ההליך הפלילי על רקע מכלול נסיבות העניין במקרה נתון (בית המשפט שם אף הפנה ומנה דוגמאות סוג השיקולים שאותם מן הראוי שתובע ישקול - ראה פסקה 17 לפסק הדין).

הביקורת על שיקול דעתו של התובע נתונה בידי היועץ המשפטי לממשלה, בהתאם להוראות סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשנ"ב – 1982, ואין היא מסמכותו של בית הדין אשר דן בהליך הקונקרטי, אשר בשלב המקדמי של הדיון אין בידיו פרטים בנוגע לנסיבות ביצוע העבירה המיוחסת לנאשמת, עברה הפלילי של הנאשמת, ועוד נתונים רלוונטים אחרים.

מן הראוי לשוב ולהזכיר בכל הנוגע לשאלת העניין לציבור, כי בענייננו אין מדובר בכתב אישום יזום (לפי סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו - 1985) אלא בהליך פלילי שהוגש בעקבות בקשה של הנאשמת להשפט. כלומר, במצב בו המאשימה איננה עומדת על ניהול הליך פלילי נגד הנאשמת ואין מניעה כי הנאשמת תודיע כי היא חוזרת בה מבקשתה להשפט ומוכנה לשלם את הקנס המנהלי שהוטל עליה.

אין לכחד כי עשוי להיות משקל ראייתי לפטירתה של המנוחה, ואפשר שבנסיבות מסויימות, לאחר שיבחנו ראיות התביעה, יקבע בית הדין כי הספק שמתעורר בנסיבות העניין מחמת חוסר היכולת לשמוע את עדותה של המנוחה, פועל לטובת הנאשמת ומצדיק את זיכויה בדין, ואולם, בשלב זה של הדיון, בטרם נחשף בית הדין לראיות התביעה, לא ניתן לקבוע איזה משקל ראיתי יהיה לפטירת המנוחה בנסיבות העניין. עוד מצאתי להוסיף בהקשר זה כי השיהוי בו לקו הליכי האכיפה במקרה דנן איננו חריג ביחס להליכי אכיפה אחרים בהם נוקטת המאשימה, ולפיכך לא מדובר במקרה חריג שבו נגרם לנאשם עוול יוצא דופן, המצדיק מתן סעד של ביטל כתב אישום (שהוגש, כאמור, בעקבות בקשה).

ככל שהמאשימה סבורה כי יש די ראיות להוכחת האשמה (לאחר ששקלה את טענות ההגנה שמעלה הנאשמת לנוכח פטירת המנוחה) וככל שהיא סבורה כי יש עניין לציבור בניהול ההליך, הרי שבשלב זה של הדיון אין זה מסמכותו של בית הדין להורות על ביטול כתב האישום.

אשר על כן, ככל שהנאשמת עומדת על בקשתה להשפט, ואיננה מבקשת לחזור להליך המנהלי, המשמעות היא שיש לנהל את ההליך, ורק בסיומו להכריע בטענות הנאשמת, הן במישור הראייתי והן במישור המהותי.

לנוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה לביטול כתב האישום להדחות.

המזכירות תקבע את התיק להקראה ותשלח לצדדים הזמנות לדיון.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"א, 23 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: