מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' ג. עבודי לבניה ואספקת כח אדם בע"מ ואח'

החלטה

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המיחס להם העסקה של חמישה עובדים זרים בלא היתר (עבירה לפי סעיף 2 (א) לחוק עובדים זרים, תשנ"א 1991 – להלן גם "החוק").

עיון בעובדות המפורטות בכתב האישום מעלה כי לטענת המאשימה, הנאשמת 1 העסיקה את העובדים נשוא כתב האישום בביצוע עבודות גינות בשולי כביש 6, בעת שעבדה במקום כקבלן משנה, מכח הסכם שנחתם בינה לבין חברת "גני נוי" בשנת 2002. על פי הנטען, הנאשם 2 שימש במועדים הרלוונטים כמנהל בחברה והאישום נגדו הוגש בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק.

הנאשמים הגישו בקשה לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק. לטענתם, בנסיבות העניין היה מקום לנקוט בהליכים פלילים נגד חברת "גני נוי", מזמינת העבודה, אשר נציג מטעמה נכח במקום ביצוע העבירה בעת הביקורת. לטענת הנאשמים, אי נקיטת הליכים נגד החברה מזמינת העבודה, בעת שננקטים הליכים כנגד קבלן המשנה (הקבלן המבצע), עולה כדי אכיפה סלקטיבית. עוד טוענים הנאשמים כי המציאו למאשימה ראיות (הסכם משנת 2004) לכך שהם עצמם, בהיותם "קבלן משנה", התקשרו עם קבלן משנה אחר, אשר הוא שהעסיק את העובדים נשוא כתב האישום בפועל, ולפיכך הנאשמת 1 איננה אחראית להעסקתם.

ב"כ המאשימה גורס כי הטענות שמעלים הנאשמים אינן ראויות לדיון במסגרת של הגשת בקשה לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק, אשר כידוע אין זה ממנהגו של בית הדין לקבלה, אלא במקרי קיצון. על םי הנטען, המדובר במחלוקת עובדתית ומשפטית הנוגעת לשאלת האחריות לביצוע העבירה, אשר מן הראוי לדון בה לאחר בירור העובדות הצריכות לעניין, בירור אשר מטבע הדברים מתקיים רק בשל ההוכחות. לגופו של עניין ומבלי שידרש לתוכן הראיות גופן, הבהיר ב"כ המאשימה כי מהראיות שנאספו בתיק עולה כי חברת גני נוי לא העסיקה את העובדים נשוא כתב האישום, וזאת על אף שנציג מטעמה נכח במקום ביצוע העבירה. אשר לטענת הנאשמים כי העובדים הועסקו על ידי חברה שלישית, הבהירה המאשימה כי מהמסמכים שהומצאו לה עולה כי ההתקשרות בין הנאשמת לחברה השלישית היתה בהסכם לאספקת עובדים ולא בהסכם למתן שירותים. על יסוד האמור לעיל, לאחר שבחנה את חומר הראיות שנאסף, החליטה המאשימה לנקוט בהליכים פלילים בגין העסקת חמשת העובדים נגד הנאשמים דנן.

כידוע, הכלל הוא שכל עוד לא הסתבר שאי העמדתם לדין של חלק מן המעורבים בפרשה פלונית נבעה מתוך שרירות או מתוך שיקולים פסולים, אין באכיפה חלקית, אף שהיא פוגעת בעיקרון השוויון, כדי להצדיק ביקורת שיפוטית פולשנית על דרך של ביטול כתב אישום (ראה ע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).

משכך, לשם העלאת טענה בדבר "הגנה מן הצדק", הנשענת על טענה לאכיפה בררנית, ראשית יהיה על הנאשמים לשכנע את בית הדין, כי מבחינת הראיות שבידי המאשימה היה מקום לנקוט בהליכים פלילים נגד אחרים. שנית יהיה עליהם לשכנע כי ההחלטת לנקוט בהליכים פלילים נגדם ולא נגד אחרים היתה ממניעים פסולים.

בשלב זה, בטרם התבררה התשתית העובדתית העומדת ביסוד ההחלטה להגיש כתב האישום נגד הנאשמים (ולא נגד אחרים), אין בידי בית הדין להתערב בשיקול דעתה של המאשימה, ובפרט שעה שעומדת לה חזקת התקינות אשר עומדת לכל רשות המנהלית (ראה בג"צ 6396/96 סימונה זקין נ' ראש עירית ב"ש פ"די נ"ג (3) 289). הנאשמים יוכלו לשוב ולהעלות את כל טענותיהם לאחר שיתקיים שלב ההוכחות בתיק.

אשר על כן, הבקשה לביטול כתב אישום נדחית. הצדדים יתייצבו לישיבת ההקראה שנקבעה ליום 19/7/11.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"א, 04 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: