מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' אמיר שני

גזר דין

1.הנאשם הורשע בהכרעת הדין מיום 5.2.13 בביצוע עבירה של העסקת עובד זר שלא כדין בניגוד לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן: "החוק").

2.המאשימה טענה לעניין העונש כי העבירה בה הורשע הנאשם הוגדרה זה מכבר מסוג העבירות החמורות, אשר הפכו מכת מדינה. מדובר בעבירה שהינה כלכלית במשמעותה ולפיכך יש להחמיר במישור הכלכלי, על מנת להשיג הרתעה משמעותית. במקרה הנדון נוהל הליך מלא ואין מקום לקבוע נסיבות מקלות.

כיום בהתאם לסימן א' לפרק ו' לחוק העונשין, על בית הדין לקבוע את מתחם הענישה ההולם, טרם ייגזר דינו של הנאשם הספציפי. במקרה הנדון לטענת המאשימה, יש לקבוע מתחם ענישה שנע בין 20% מהקנס המקסימלי בחוק ל- 50%.

בנוסף, ביקשה המאשימה להורות כי הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות לפי חוק עובדים זרים במשך 3 שנים . כאשר אם יעבור עבירה כאמור, יחויב מיידית וללא תנאי, בקנס המרבי הקבוע בחוק לעבירה בעת ביצועה.

3.במסגרת הטיעונים לעונש, חזר הנאשם על גרסתו ולפיה הוא לא העסיק את העובד הזר נשוא כתב האישום וכי הרשעתו אינה מבוססת על הוכחות מבוססות וודאי שלא ברמת ההרשעה הנדרשת במשפט פלילי. עוד לטענתו במצב השורר כיום במשק אין מנוס מלהעסיק עובדים זרים, שכן אין עובדים ישראליים המעוניינים לעבוד בתחום.

דיון והכרעה

4.אקדים ואציין כי החל מיום 10.7.12 נכנסו לתוקפם הוראות חוק העונשין, התשל"ז-1977, שחוקקו במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, ושעניינן הבניית הענישה. על פי תיקון מספר 113 לחוק העונשין, מלאכת גזירת הדין תיעשה בשני שלבים. בשלב הראשון יש לקבוע מהו מתחם הענישה ההולם לעבירה, ורק לאחר מכן, בשלב השני, יש להכריע מהו העונש המתאים לנאשם, אשר ייגזר, על פי רוב, ממתחם הענישה ההולם. על פי התיקון לחוק, העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, היינו, קיומו של יחס הולם בין חומרת המעשה ונסיבותיו לבין סוג ומידת העונש המוטל על המבצע. מלבד עיקרון זה, המבטא את עיקרון הגמול בענישה, קובע התיקון לחוק כי על בית המשפט הגוזר את הדין להשית ליבו גם לשיקולי ענישה נוספים, כגון הגנה על שלום הציבור; שיקומו של הנאשם; הרתעת היחיד והרבים וכן נסיבותיו האישיות של הנאשם.

5.לאחר עיון בטענות הצדדים להלן החלטתי.

עבירה של העסקת עובדים זרים ללא היתר הינה עבירה חמורה אשר השלכותיה עשויות להיות קשות על המצב הכלכלי והחברתי בישראל ועל שוק העבודה. יש ליתן משקל לעובדה, כי מדובר בעבירה כלכלית אשר הדרך להרתיע מלעבור אותה הינה הטלת קנס משמעותי. מדובר בעבירה חברתית ומוסרית הפוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים. אין להתעלם מהעובדה כי במקרים מסויימים העסקת עובדים זרים ללא היתר מהווה גם סיכון בטחוני.

לאור זאת יש מקום לחייב בתשלום קנס שיוצר הרתעה מפני ביצוע עבירה של העסקת עובדים זרים שלא כחוק (ע"פ 1001/01 מדינת ישראל – נפתלי נסים, פד"ע ל"ח 145) ויהפוך את ביצוע העבירה לבלתי כדאי.

מנגד יש לקחת בחשבון במקרה זה את חלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירה נשוא כתב האישום ואת העובדה כי לנאשם אין הרשעות קודמות.

6.בשים לב לכל אלו, ראיתי לנכון לקבוע את מתחם הענישה הראוי במקרה זה לגבי הנאשם, על הטווח שבין 15,000 ₪ לבין 55,000 ₪ כאשר הקנס המקסימאלי הינו בסך 116,800 ₪.

7.בנסיבות העניין, בשים לב למכלול השיקולים הרלבנטיים: האינטרס הציבורי לאכוף את החוק ולהרתיע מעסיקים פוטנציאליים מביצוע עבירות הנוגעות להעסקת עובדים זרים ללא היתר, ומאידך כי מדובר בעבירה אשר נעברה בשנת 2004 וכתב האישום בגינה הוגש רק לאחר כ-4 שנים – דבר המפחית באופן ניכר את הגורם ההרתעתי ואף גורם לנזק ראייתי וכן, כי מדובר בהעסקת עובד זר אחד בלבד ובנאשם אשר עבורו זו לו ההרשעה הראשונה.

משכך, הריני משית על הנאשם קנס בסך 20,000 ₪ לתשלום ב-20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים שהראשון שבהם לא יאוחר מיום 15.10.13.

8.בנוסף, הנני מחייב את הנאשם מכח סעיף 72 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 ליתן התחייבות להימנע מהעבירה בה הורשע תוך תקופה של שלוש שנים מיום קבלת גזר הדין. היה ויפר את התחייבות זו, יחוייב מיד בקנס המירבי הקבוע בחוק בעת ביצוע העבירה. על הנאשם לפנות למזכירות בית הדין תוך שבעה ימים מיום קבלת גזר הדין על מנת לחתום על ההתחייבות האמורה.

לבקשת הצדדים, ישלח גזר הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ד, 15 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: