מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' איתן ארמי

החלטה

בפני בקשה לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק, שעיקרם בעובדה כי העבירה המיוחסת לנאשם בוצעה לפני כ-11 שנים.

עיקר העובדות הצריכות לעניין

העבירה המיוחסת לנאשם, שעניינה בהעסקת ארבעה עובדים זרים בלא היתר (עבירה לפי סעיף 2 (א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991), בוצעה לכאורה ביום 24/5/00.

מאחר שמדובר בעבירה שנקבעה כעבירה מנהלית, ביום 27/2/02 הוטל על הנאשם קנס מנהלי על סך 20,000 ₪.

ביום 11/10/02 פנה הנאשם למאשימה, באמצעות ב"כ בבקשה לבטל את הקנס המנהלי ולחלופין בבקשה להשפט.

הגורמים המוסמכים הודיעו לנאשם בתשובה, כי חלף המועד להגיש בקשה להשפט. אציין כי מכתב התשובה נושא תאריך 14/7/03 ואולם לטענת הנאשם הוא קיבל את המכתב רק בחודש יוני 04.

כך, בחודש יוני 04 שב הנאשם ופנה למאשימה, בטענה כי קיבל את התשובה לאחר שהמתין כשנתיים, וקבל על כך שבקשתו להשפט לא נדונה לגופה מחמת השיהוי, כאשר המאשימה נוקטת בעצמה בשיהוי בלתי סביר.

פנייתו של הנאשם מחודש יוני 04 לא נענתה, וביום 27/9/04 נשלח לנאשם מכתב מהמרכז לגבית קנסות בו הובהר כי הקנס צבר ריבית פיגורים והוא עומד על 24,000 ₪.

הנאשם פנה לבית הדין בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להשפט (בש"א 4355/05) וביום 3/7/05 בקשתו נענתה. כתוצאה מכך, ביום 22/8/05 הוגש כתב האישום בתיק זה.

ההליך לבירור אשמתו של הנאשם התעכב מטעמים שונים, ובעיקר על רקע בקשה שהגיש הנאשם, לביטול כתב האישום מחמת התיישנות. לטענת הנאשם בירור הבקשה לביטול כתב האישום התעכב למשך 3 שנים מחמת שהמאשימה לא הגישה את תגובתה במועד, לטענת המאשימה, העיכוב נבע מטעות בטיפול מזכירות בית הדין, שהעבירה את התיק לארכיב (ראה החלטת כב' השופטת דוידוב מיום 25/6/08), וכן מחמת שחלק מהחלטות בית הדין לא הומצאו לה.

מכל מקום, ביום 26/11/08 החליט בית הדין (כב' השופטת ס. דוידוב-מוטולה) לקבל את טענת הנאשם בדבר התיישנות העבירה, ולבטל את כתב האישום שהוגש נגדו. המאשימה ערערה על ההחלטה בפני בית הדין הארצי לעבודה, אשר קיבל את הערעור והורה (פסק דין מיום 7/11/10 בתיק ע"פ 24/09) כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי לשם השלמת ההליך בעניינו של הנאשם.

על רקע האמור לעיל טוען הנאשם כי בהשתלשלות הדברים שפורטה לעיל גילתה המאשימה יחס מזלזל וסחבת אשר הביאה לידי כך שהנאשם נדרש כעת להתגונן בפני אשמה בגין מעשים שבוצעו לפני 11 שנים. על פי הנטען, מדובר במקרה חריג מבחינת השיהוי בבירור האשמה, ולפיכך, גם אם נניח כי מדובר בהתרשלות לא מכוונת של המאשימה, הרי שיש ליתן משקל מכריע לכך שנגרם לנאשם עיוות דין בלתי נסבל.

לטענת המאשימה, תנאי להקמת הגנה מן הצדק הוא קיומה של התנהגות מקוממת ובלתי נסבלת מצד הרשות, שאין הדעת סובלת, כך, הגנה מן הצדק תנתן רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, אשר לא התקיימו במקרה דנן.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ועל יסוד המסמכים שהובאו בפני, אינני רואה עילה לביטול כתב האישום.

כהערה מקדימה אציין, כי במקרים כמו במקרה דנן, בהם מוגש כתב אישום לפי סעיף 13 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו – 1985, בעקבות בקשה של הנאשם להשפט, ככלל יהיה קושי לבטל את כתב האישום לפי סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי, שהרי עמדה לנאשם האפשרות לשלם קנס מנהלי, ואולם משעה שביקש להשפט, וכתב האישום הוגש בהתאם לבקשתו, יש קושי לשמוע מפיו טענה מקדמית כי ניהול ההליך הפלילי עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק. מקום שמדובר בהליך פלילי שראשיתו בבקשה להשפט, ככלל, ינתן לנאשם יומו בבית המשפט ורק במקרים חריגים ביותר יתבטל כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק.

נדמה, כי לשיהוי בבירור ההליך דנן, יש יותר מאחראי אחד. לנאשם לא אצה הדרך להגיש בקשה להשפט, המאשימה לא הזדרזה לטפל בעניינו, ולמרבה הצער חלק מהעיכוב בבירור ההליך נבע אף מתקלה במזכירות בבית הדין, ומעומסים בהם נתונה המערכת. מכל מקום, עיקר העיכוב נבע מכך שהנאשם, לאחר שהגיש בקשת להשפט, טען שיש לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו מחמת התיישנות., בקשה שנדחתה בסופו של יום.

אין לכחד, כי קיים קושי, בכך שחלפה תקופה ארוכה מיום ביצוע העבירה ועד שהעניין מגיע לבירור לגופו. השיהוי הכבד, מטבע הדברים, מפחית את העניין לציבור בבירור האשמה, והדעת נותנת כי הוא עשוי להפחית גם מיכולתו של בית הדין לברר את העובדות לאשורן.

חזקה על המאשימה כי שבה ובדקה את הראיות שבתיק ואת העניין לציבור בהמשך בירור ההליך לאור השיהוי בו נגוע ההליך וככל שמצאה כי יש עניין לציבור, וכי גם בחלוף למעלה מ- 10 שנים מיום ביצוע העבירה הרי שחומר הראיות שבתיק יאפשר לה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר, הרי שבשלב זה של ההליך, בטרם נחשף לראיות שבתיק, בית הדין לא יתערב בשיקול דעתה של המאשימה.

על יסוד כל האמור לעיל החלטתי לדחות את הבקשה לביטול כתב האישום. הצדדים יתייצבו לישיבת ההקראה שנקבעה ליום 20/11/11.