מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ'

גזר דין

בהתאם להכרעת הדין מיום 5.4.11, הורשעו הנאשמים: חברת מקור הבונים ניהול פרויקטים ובניה (1966) בע"מ (להלן: "הנאשמת") ומר יצחק קונפינו (להלן: "הנאשם"), בהעסקתם של 5 עובדים זרים שלא על פי היתר כדין, ללא חוזה עבודה כדין, ללא הסדרת ביטוח רפואי כדין וללא מתן פירוט שכר כדין. עבירות על פי סע' 2(א)(1) ו-(2), 2(ב) (2), 2(ב) (3) ו- 2(ב) (7) כן סעיף 5 לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א – 1991 (להלן: "החוק").

הצדדים סיכמו טיעוניהם בע"פ.

המאשימה ביקשה להשית על הנאשמת קנס בגובה כפל הקנס המנהלי שהוטל עליה (קרי- 100,000 ₪) ועל הנאשם קנס בסך של 8,000 ₪. כמו כן ביקשה המאשימה להורות לנאשמים להתחייב התחייבות כספית להימנע מלעבור עבירות על חוק עובדים זרים, בשיעור הקנס המירבי הקבוע בחוק, וזאת למשך 3 שנים ממועד מתן גזר הדין.

לנאשמים אין הרשעות קודמות.

ב"כ הנאשמים טוען כי יש להתחשב בעובדה שמדובר באירוע שארע בשנת 2003, בעוד שכתב האישום הוגש רק בשנת 2008 וכי לנאשמים אין הרשעות קודמות או נוספות. עוד נטען כי מדובר באירוע שארע זמן קצר, כאשר העובדים אשר הגיעו לאתר לא הספיקו לבצע את עבודתם ונלקחו מאתר.

בבואי לגזור את עונשם של הנאשמים, הריני לוקח בחשבון את השיקולים הבאים:

מדיניות ענישה ראויה באה לקדם את תכלית החוק והיא הבטחת תנאי עבודה ראויים לעובדים הזרים, ושמירה על אינטרס המדינה במניעת כניסתם של גורמים השוהים בה בניגוד לדין, המביאים לעליה ברמת האבטלה והפחתה בתנאי השכר לתושבי הארץ.

עבירה של העסקת עובדים זרים ללא היתר כחוק הינה עבירה חמורה, אשר השלכותיה עשויות להיות קשות על המצב הכלכלי והחברתי בישראל ועל שוק העבודה. לאור זאת, יש מקום לחייב בתשלום קנס שייצור הרתעה מפני ביצוע עבירות של העסקת עובדים זרים שלא כחוק (ראה ע"פ 1001/01 מדינת ישראל- נפתלי ניסים, פד"ע לח 145).

כמו כן, יש לקחת בחשבון את העובדה כי מדובר בהעסקתם של 5 עובדים זרים שלא על פי היתר כדין, ללא חוזה עבודה כדין, ללא הסדרת ביטוח רפואי כדין וללא מתן פירוט שכר כדין. עבירות אלה עומדות כל אחת בפני עצמה וחומרה יתירה להן בהצטברותן (ע"פ 27/07 מדינת ישראל – טסה יבוא ושיווק עץ בע"מ, 17.7.08).

ואולם מדובר בעבירה שבוצעה ביום 29.10.03; דהיינו – לפני כ- 8 וחצי שנים, כאשר כתב האישום הוגש רק ביום 4.2.08 – למעלה מ-4 שנים לאחר ביצוע העבירה. יש לקחת שיקול זה בחשבון בשים לב לכך שאחת ממטרותיה העיקריות של הענישה היא – ההרתעה, אשר מטבעה הינה פחות ופחות אפקטיבית ככל שחולפות השנים ממועד ביצוע העבירה ועד למועד הגשת כתב האישום.

בנוסף, מצאתי מקום להתחשב בעובדה שלנאשמים אין עבירות קודמות, מאז המקרה נשוא האישום חלף זמן רב ולא ידוע על כשלון נוסף שלהם, בקשר לנוגע להעסקת עובדים זרים.

אשר על כן ובשקילת מכלול השיקולים, הנני גוזר על הנאשמת 1 קנס כספי בסך 70,000 ₪ ועל הנאשם 2 קנס בסך 5,000 ₪. נאשמת 1 תשלם את הקנס ב-7 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.6.12 ומדי ה-1 בכל חודש עוקב. נאשם 2 ישלם את הקנס בתשלום אחד עד ליום 1.6.12, או שירצה שבעה (7) ימי מאסר בתמורתו.

בנוסף, הנני מצווה על הנאשמת 1 ועל הנאשם 2 ליתן התחייבות כספית בסך 50,000 ש"ח לפי סע' 72 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, להימנע מביצוע עבירה עפ"י חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א- 1991, וזאת למשך תקופה של שנתיים מהיום.

בהתאם להסכמת הצדדים ישלח גזר הדין לצדדים בדואר.

זכות ערעור: לבית הדין הארצי תוך 45 יום מיום המצאת גזר הדין.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ב, 18 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.