מ.י. משרד התחבורה - תביעות משפטיות נ' סופרבוס בע"מ ואח'

בפני

כב' השופטת רחל טאובר

הכרעת דין

החלטתי לזכות הנאשמים מחמת הספק שנתעורר בי לאחר שמיעת הראיות בתיק, ואלה נימוקי הזיכוי:

הנאשמים, סופרבוס בע"מ ואברהם עודד, מואשמים כי ביום 26.6.2006 בשעה 20:15, לא עמדו בתנאי הרישיון בכך שלא הפעילו קו שירות אוטובוסים תקין וסדיר, שכן בין השעות 20:15 עד השעה 20:45 המתין מר משה לידר בתחנת הקו הנמצאת בנאות קדומים, כדי להשתמש בשירותי ההסעה של סופרבוס בע"מ, ואולם הנאשם אברהם עודד, אשר ביצע את הנסיעה בקו, עבר ליד התחנה ולא עצר לאסוף את הנוסע.

הנאשמים מואשמים כי לא עמדו בתנאי הרישיון, לא הפעילו קו שירות סדיר, כשהנהג לא עצר בתחנה לאיסוף נוסע.

הנאשמים כפרו באשמה.

העיד בפניי המתלונן, לידר משה, שעובד כנהג רכבת בנאות קדומים. לטענתו, אחרי שהוא מסיים את העבודה הוא עולה לאוטובוס של סופרבוס, אני מצטטת מעדותו:

"לילה אחד אוטובוס אחרון של סופרבוס לא עצר לי. הגעתי הביתה בשעה 03:30 לפנות בוקר, האוטובוס היה צריך לעצור לי בסביבות השעה 22:30 – 23:00".

לאחר שהתובע רענן את זכרונו של המתלונן, העיד העד כי התאריך הוא 26.6.06, קו האוטובוס הוא 220, הוא המתין בתחנה והיה לו פנס על מנת לסמן לאוטובוס לעצור. הודעתו במשרד התחבורה התקבלה וסומנה נ/1.

בחקירתו הנגדית אומר העד כי הגיע לתחנה בשעה 19:50, אוטובוס יוצא בשעה 20:00, ובשעה 20:25 ראה שאוטובוס של סופרבוס עובר ולא עוצר לו. הוא ניסה לעצור אותו עם פנס וזה לא עזר, ולמרות שהאוטובוס היה ריק הוא המשיך בנסיעה.

כמו כן הוא מעיד כי לאחר 45 דקות הגיע אוטובוס נוסף שעצר לו. המתלונן דיבר עם הנהג שעצר ואמר לנהג שחיכה זמן רב ומה זה צריך להיות שהוא צריך להישאר ער כל הלילה והנהג הסכים איתו.

עד תביעה מס' 2, חוקר משרד התחבורה, בינו עמי, העיד כי המתלונן טען בפניו שהאוטובוס של קו 220 של חב' סופרבוס, שיצא בשעה 20:00 לא עצר בתחנת נאות קדומים על כביש 443. הודעת המתלונן נגבתה ביום 17.7.07.

אין מחלוקת כי האוטובוס יצא ממודיעין עילית, ועל פי דברי הנהג, נאשם 2, כדי להגיע לתחנת נאות קדומים זמן הנסיעה הוא כ- 30 דקות.

סמנכ"ל התפעול בחב' סופרבוס, אוחנה דוד, העיד כי הוא מכיר את המתלונן כנוסע שעולה בדרך כלל בתחנת נאות קדומים, היו לו תלונות רבות על אי עצירה של קווי סופרבוס וכך גם אישר המתלונן.

נאשם 2, אברהם עודד, העיד כי המקרה לא זכור לו. הוא לא עובד בחב' סופרבוס שלוש וחצי שנים, ולטענתו האוטובוס שיצא בשנת 2006 ממודיעין עילית לכיוון בני-ברק בשעה 19:30-20:00 היה מלא, כי זו היתה תקופה של חתונות. משך זמן הנסיעה ממודיעין עילית עד נאות קדומים הוא כ- 25 דקות, והוא מודיע לסדרן אם האוטובוס עמוס על פי תדרוך שקיבל. מאחר ובמקרה הנוכחי התלונה הוגשה אחרי שנה, הוא לא הצליח להגיע לסדרן ולבדוק אם יידע אותו.

בעמ' 11 לפרוטוקול, שורה 26, אומר העד כי מהתחנה שיצא ועד נאות קדומים, משך זמן הנסיעה הוא בין 30 ל- 45 דקות. הוא לא יודע אם המקום היה מואר ביום העבירה, והוא לא יכול לאשר אם המתלונן סימן לו בפנס לעצור.

עד התביעה, לידר משה, הוא עד יחיד, ועלי לבסס הרשעה בפלילים על סמך עדותו בלבד. גם התובע המלומד בסיכומיו אומר, ואני מצטטת:

"התביעה סבורה כי אין באי יכולתו של המתלונן לזכור את השעה המדוייקת ובאי הדיוקים הקטנים שנתגלו בעדותו כדי לפגוע באמינות דבריו, וזאת בהתחשב בגילו".

אולם אני סבורה כי מאחר והמתלונן הוא עד יחיד, יש משמעות לשעה המדוייקת בה נעברה העבירה, ומאחר ואין זו פעם ראשונה שהמתלונן פונה למשרד התחבורה, מן הראוי כי תלונתו תהיה חד משמעית, וגם הזמן שחלף מרגע שהמתין ועד לבואו של אוטובוס אחר שאסף אותו מהמקום.