מ.י. משרד התחבורה - תביעות משפטיות נ' לוי

הכרעת דין

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי הפעלת מונה בניגוד לסעיף 4 לצו הפיקוח על מצרכים ושרותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות) תשל"ד- 1974, בזיקה לתקנה 510 (א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

2.עפ"י הנטען בכתב האישום, בתאריך 06/11/07 שעה 12:00 בערך, נהג הנאשם במונית מ.ר. 6110425 ברחובות והסיע בנסיעה מיוחדת את מר ישראל כהן, פקח סמוי של משרד התחבורה מרח' הרצל מס' 181 ועד קניון רחובות. הנאשם לא הפעיל המונה במהלך הנסיעה, ובתום הנסיעה גבה מהנוסע שכר הסעה בסך 15 ש"ח. בתאריכים 05/11/07 ו- 07/11/07 ביצע הנאשם במונית 7 נסיעות מיוחדות. והסיע בה נוסעים ללא הפעלת מונה וגבה שכר הסעה כמפורט בסרטי הפדיון של המונה, ח-ן מס מס' 5217, 5216, 5214, 5236, 5239, 5241 ו-5243".

3.בהקראה טען הנאשם: "הפקח נתן לי 15 ₪ ואמר לי תעשה לי טובה אני ממהר לירושלים. לפני תחילת הנסיעה הדפסתי קבלה, נתתי לו ביד".

היינו, אין מחלוקת כי הנאשם הסיע במוניתו את עת/1 ביום הארוע וכי לא הפעיל מונה, אלא טענתו של הנאשם היא, כי הוא לא סירב להפעיל מונה, אלא עשה זאת לבקשת הנוסע (עת/1). הנוסע אמר שהוא ממהר ומבקש לשלם מראש והנאשם הסכים לכך.

4.בישיבת ההוכחות העידו מטעם המאשימה ישראל כהן עת/1, שרונה קרסנגי עת/2 והנאשם העיד מטעם ההגנה.

5.עת/1, ישראל כהן העיד, כי הוא פקח ביחידת הפיקוח הארצית של משרד התחבורה משנת 95'. הוא סיפר, כי ביום הארוע נכנס למונית ברח' הרצל 181 ברחובות וביקש מהנהג לקחתו לתחנה מרכזית. הנהג לא הפעיל מונה ובסוף הנסיעה נתן לו קבלה (ת/2). העד רשם את מס' הרישוי כדי לוודא שאכן המס' הרשום בקבלה הוא המספר הנכון של המונית ורשם דו"ח (ת/1).

בחקירתו הנגדית, העד הכחיש את גרסת הנאשם שצויינה לעיל.

6.עת/2, שרונה קרסנגי, חוקרת במשרד התחבורה, חקרה את בעל הזכות להפעלת המונית, מוריס סרביגילי שסיפר, כי הנהג היה רפאל לוי, הנאשם. היא חקרה גם את הנאשם וגבתה עדותו בקשר לארוע שתואר על ידי עת/1 (ת/2). בהודעת הנאשם, שנגבתה תחת אזהרה, סיפר הנאשם שיש נוסעים שלא רוצים שהוא יפעיל מונה ולפיכך הוא מפעיל את המונה רק אם מתבקש לעשות כן. הנאשם סירב לחתום על הודאתו בטענה שאינו יכול לקרוא את הכתוב.

העדה ביקשה מהנאשם שימציא לה את סלילי המונה מיום האירוע, יום קודם לכן ויום לאחריו, וביחס לתוצאות בדיקתם העידה: "גיליתי בחשבוניות שבסלילים אין הפעלת מונה בכלל" (עמ' 2 ש' 20).

יש לציין, כי עדות זו אינה מדוייקת, שהרי עיננו הרואות בחשבוניות (ת/6) שרק בחלק מההסעות לא הופעל המונה וביתרתן הופעל.

7. הנאשם שבחר להעיד, סיפר בעדותו, כי עת/1 נכנס למונית וביקש שיסע מהר כי הוא ממהר לאוטובוס לירושלים, נתן לו 15 ₪ וביקש קבלה ולכן הנאשם לא הפעיל מונה. העד סיפר עוד, כי הוא חולה לב ולוקח ילדים מוגבלים במונית.

בחקירתו הנגדית, ניסה לתרץ את אי הפעלת המונה בכך, שהיה במשך 30 שנה נהג מונית בנתב"ג והוא רגיל לקחת מחיר קבוע של 15 ₪.

לשאלת בית המשפט, איזו נסיעה מנתב"ג עולה 15 ₪, תקן את גרסתו והשיב כי בנסיעה מנתב"ג לא מפעילים מונה.

בהמשך, הנאשם סיפר כי הוא מסיע ילדים הסובלים מפיגור ולכן לא מפעיל מונה, כיוון "שהם לא מבינים עניין" (עמ' 4 ש' 28).

הנאשם טען, כי אמר זאת גם לחוקרת עת/2 בחקירתו.

8.הנאשם לא הביא ראיה כלשהי לביסוס גרסתו, כי הוא מסיע ילדים מוגבלים שאינם מסוגלים לשלם בתום הנסיעה את מחיר הנסיעה בהתאם למונה, לא הסכם עם מפעיל המוסד לילדים מוגבלים או עם הוריהם, ולא אף אחד מהורי אותם ילדים שהוא מסיע לטענתו או אותה אם, שהסיע לביה"ס (עמ' 4 ש' 28).

גם עיון בשעות הרשומות בקבלות (ת/6), מראה כי הנסיעות נעשו במגוון שעות היום, ב- 05/11/07- 15:30, 14:26, 13:42. ב- 06/11/07- 12:04.

ב-07/11/07- 10:15, 14:00, 15:31, 15:48.

9.אני נותנת אמון בגרסת עת/1 שאך ביקש להגיע לקניון ולא ביקש מהנאשם להימנע מהפעלת מונה. עדותו של הפקח מקבלת סיוע מהקבלות, ת/6, שמראות שלא היה זה המקרה היחיד שבו לא הופעל מונה.