מ.י. משרד המסחר והתעשיה ת"א נ' עלם טונישאר

גזר דין

1.במסגרת כתב האישום, יוחסו לנאשמים העבירות הבאות -

א.אי העמדת מגורים הולמים - עבירה על פי סעיפים 1ה ו-2(ב)(4) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א – 1991 (להלן: "החוק").

ב.אי מסירת פירוט על שכר עבודה ששולם והסכומים שנוכו – עבירה על פי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, ובניגוד לסעיף 2(ב)(7) לחוק.

2.לאחר שמיעת עדויות והגשת ראיות, ניתנה הכרעת הדין ובה נקבע כי המאשימה לא הוכיחה את מרביתם המכרעת של הליקויים שיוחסו למגורים שהעמידו הנאשמים לרשות עובדיהם, והליקויים היחידים שהוכחו הם העדר אוורור במקלחת ובשירותים והעדר תמצית מידע בכתב, ליקויים שרלבנטיים לכל העובדים שהתגוררו במגורים המדוברים, ומכאן שהם רלבנטיים גם לכל הנאשמים.

נקבע כי די בקביעות דלעיל כדי להביא להרשעת הנאשמים באי העמדת מגורים הולמים - עבירה על פי סעיפים 1ה ו-2(ב)(4) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א – 1991.

הנאשמים זוכו  מביצוע העבירה לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר ובניגוד לסעיף 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים.

3.ב"כ המאשימה הגיש את טיעוניו בכתב.

בטיעוניו הפנה את בית הדין לכך שההרשעות הרלבנטיות מתייחסות לשני עובדים בשירות כל אחד מהנאשמים 1 ו - 2, ועובד אחד בשירות הנאשם מס' 3.

עוד הפנה ב"כ המאשימה לכך שהקנס המנהלי בגין ביצוע עבירה ביחס לכל עובד עמד על 5,000 ₪ כך שעל הנאשמים 1 ו - 2 הושתו קנסות מנהליים בסך של 10,000 ₪ והנאשם 3 בסך של 5,000 ₪.

בנוסף, הפנה ב"כ המאשימה לכך שנכון למועד ביצוע העבירה, עמד הקנס בחוק עובדים זרים בגין כל עובד ובגין העבירה על סעיף 1ה' ו - 2(ב)(4)על שיעור של פי 4 מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, דהיינו סכום הקנס המירבי בגין כל עובד עמד על 104,000 ₪, וביקש לגזור על כל נאשם 30% מהקנס המירבי וכן לחייבו לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות מושא כתב האישום למשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין.

4.ב"כ הנאשמים ביקש להדגיש כי חלק הארי של הטענות ביחס למרשיו נדחו, במובן זה שבכל הנוגע לתנאי המגורים נמצא כי חלק מזערי מהפריטים הנדרשים על פי החוק אינו מתקיים.

עוד ביקש ב"כ הנאשמים להתחשב במצבם הכלכלי הקשה, והפנה לעובדה שהם חקלאים המגדלים בעיקר מטעי תפוחי עץ, ושבשל פגעי מזג האויר ספגו מכה קשה בשנה האחרונה עד כי היבול אינו מכסה את הוצאותיהם והם עלולים להיקלע לחובות כבדים.

ב"כ הנאשמים הוסיף כי הם לא הורשעו בעבר בביצוע עבירות בתחום העסקת עובדים.

5.לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, מצאתי כי יש להפעיל, לעניין הקנסות שיושתו על הנאשמים, את שיקול הדעת המוקנה לבית הדין בסיפא לסעיף 14 לחוק העבירות המנהליות תשמ"ו 1985, וכי קיימת הצדקה להפחתת הקנס ביחס לשיעור הקנס המנהלי. לעניין זה לקחתי בחשבון את העובדה כי ממכלול התנאים הנדרשים לצורך העמדת מגורים הולמים נמצא כי הנאשמים לא עמדו בדרישות החוק רק בהיבט של אוורור המקלחת והשירותים והעדר תמצית מידע בכתב, את חלוף הזמן מאז בוצעה העבירה ועד שהוגש כתב האישום (כשנתיים וחצי), את העובדה שמדובר בהרשעה ראשונה של הנאשמים בביצוע עבירות מהסוג בו עסקינן, ונוכח מצבם הכלכלי של הנאשמים, הנני משיתה עליהם קנסות כדלקמן - על הנאשמים 1 ו- 2 קנס של 2,000 ₪, ועל הנאשם 3 קנס של 1,000 ₪, והם ישולמו ב- 4 תשלומים חודשיים ושווים החל מ-01/12/10, ומדי כל שני לחודש שלאחריו.

6.כמו כן, יחתום כל אחד מהנאשמים על התחייבות להימנע מביצוע העבירה בה הורשע במשך שלוש שנים, שאם לא כן יחוייב בסכום של 104,400 ₪ לכל עבירה.

5129546313

הנאשמים יפנו למזכירות בית הדין על מנת לחתום על ההתחייבות האמורה בסעיף 9 דלעיל, ועל מנת לקבל את שוברי תשלום הקנסות המפורטים בסעיף 5 דלעיל.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"א, 06 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: