ת"פ
בית משפט השלום ראשון לציון
|
4006-07
18/07/2010
|
בפני השופט:
אברהם הימן
|
- נגד - |
התובע:
מ.י. משטרת רחובות
|
הנתבע:
יאסר אבו זקיקה
|
גזר-דין,החלטה |
גזר דין
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות לרכב וגניבתו כמו גם הכשלת שוטר במילוי תפקידו ונהיגה ללא ביטוח.
אלה הן ההגדרות הפורמאליות של מעשי הנאשם כפי שמפורט בכתב האישום.[\
למעשה מדובר באדם שהתביעה טענה כי גנב רכב מאיזור המרכז והובילו לאיזור הדרום תוך שבדרך נמלט משוטרים.
יש לשים לב כי הנאשם לא הודה בעובדות כתב האישום.
יתרה מזו הנאשם עד היום אינו מודה בביצוע העבירות בהן הרשעתיו.
הנאשם בחר לנהל הוכחות בשום שלב שהוא כאמור לא הודה בביצוע העבירה. ממילא אתה אומר שאיננו מפנים המעשה האמור לפי שלטעמיו לא ביצע העבירות.
בהכרעת הדין פירטתי כל העובדות שמצאתי לנכון לקבוע על פי הראיות שבאו לפני.
ובסופו של יום הרשעתי הנאשם בכל העבירות בהן הורשע.
מצאתי לציין עובדה אחת שעלתה מתוך הראיות שבאו לפני והיא שמן הסתם היה זה אדם אחר שנהג ברכב ולאו דווקא הנאשם. ומכל מקום, אף על פי שהנאשם הורשע בגניבת הרכב נראה כי היה לנאשם שותף לדבר העבירה.
כמובן שהכרעת הדין בעינה עומדת ויש לראות הנאשם כפי שקבעתי כמי שגנב הרכב לאחר שפרץ אליו ונהג כפי שנהג עד אשר נתפס לאחר מרדף.
השאלה שאני שואל את עצמי מה משמעות הכפירה שכופר הנאשם עד עצם היום הזה.
מבחינה עקרונית אין לכך כל משמעות שהרי אין בכפירתו לאחר שהרשעתי אותו בהכרעת הדין ולא כלום כדי לקעקע המעשים האסורים בהם הורשע.
התביעה עותרת למצות הדין עם הנאשם.
ראשית לכל טוענת התביעה שהנאשם לא הודה ובחר לנהל המשפט, לא חסך בזמן שיפוטי, לא הפנים חומרת המעשה ולא הביע חרטה. יתרה מזו, התסקיר שהוגש ע"H שירות המבחן אינו בא בהמלצה ולו משום שהנאשם עומד בכפירתו גם בפני שירות המבחן.
התביעה הפנתה תשומת הלב לחומרת העבירה שיש בגניבת רכב בהיותה עבירה שהיא בבחינת מכת מדינה.
אכן, נקודת אור אחת לזכותו של הנאשם והיא העדר עבר פלילי.
ב"כ הנאשם ביקש להקל עם הנאשם, לא למצות עימו הדין, לא לגזור עליו עונש מאסר בפועל, שכן מדובר באדם שהוא נורמטיבי שזו לו מעידתו הראשונה והחד פעמית.
מדובר באשם שמצוי מזה זמן רב ביותר בהגבלת תנועה במעצר בית לילי, דבר שמקשה עליו ביותר להתפרנס ולכלכל משפחתו.
לדברי הסניגור מדובר בבן בכור לאביו שעליו נטל פרנסת משפחה, כך על פי המקובל בעדה הבדואית.