מ.י. משטרת נצרת - תביעות מרחב עמקים נ' מלכה

גזר דין

הנאשמת הורשעה לאחר שמיעת ראיות בעבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה, ידיעות כוזבות וקשירת קשר לעוון.

עבירות נעברו לפני 6 שנים שאז הייתה הנאשמת מעורבת בתאונת דרכים עם אדם נוסף (להלן: "עובדיה"). השניים חברו ביניהם למסור גרסה הן למשטרה והן לחברת הביטוח ולפיה ארעה התאונה רק למחרת היום, וזאת על מנת לאפשר לנאשמת להסדיר את ביטוח רכבה. מאוחר יותר אף פנתה הנאשמת ללשכת התנועה המשטרה ולחברת הביטוח ומסרה הצהרה בהתאם לאותו קשר.

כתב האישום הוגש כשלוש שנים לאחר מעשה, בין השאר משום שהתלונה למשטרה הוגשה ע"י חברת הביטוח רק בחלוף זמן לא מבוטל. גם בבית המשפט נמשכו ההליכים בעצלתיים עד לתחילת שמיעת הראיות ומתן הכרעת הדין. לא ניתן לומר כי הנאשמת היא שגרמה להתמשכות ההליכים בתיק זה.

שותפה של הנאשמת, עובדיה, הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון ולאחר שנמחקה מכתב האישום בעניינו העבירה של שיבוש מהלכי משפט (אשר ממנה זוכתה גם הנאשמת) נדון לקנס בסך 2,000 ₪ ולמאסר על תנאי של 6 חודשים.

התובע מבקש לאבחן בין שני גזרי הדין מאחר ועובדיה לא הורשע בניסיון לקבלת דבר במרמה וכן משום שהודה במיוחס לו וחסך זמן שיפוטי.

לטענתו יש למצות את הדין עם הנאשמת בהתאם לפסיקה שאותה ציטט בטיעוניו ולגזור עליה מאסר בפועל, קנס ומאסר על תנאי.

הסנגור טוען כי אין לאבחן בין גזרי הדין. מציין את נסיבות חייה של הנאשמת, מדגיש את העובדה כי אין לה כל עבר פלילי ומבקש לגזור עליה עונש דומה לזה שהוטל על עובדיה.

אכן מדיניות הענישה בדרך כלל מכתיבה עונשי מאסר בפועל, ולו בעבודות שירות, נגד מי שעובר עבירות מן הסוג שעברה הנאשמת. מדובר בעבירות נפוצות למרבה הצער הגורמות נזק רב לציבור, קשות לגילוי וממילא מחייבות ענישה מרתיעה. עם זאת כל מקרה יישקל על פי נסיבותיו ולא ניתן לומר כי עונש מאסר הוא עונש אוטומטי בעבירות אלה.

הנאשמת שבפני היא אישה כבת 46, נטולת כל עבר פלילי המנהלת אורח חיים נורמטיבי, מפרנסת את עצמה וניתן בהחלט לראות באירוע נשוא תיק זה מעידה חד פעמית. עניין נוסף שיש להתחשב בו הוא כלל אחידות הענישה המחייב עונש שיהיה פרופורציוני לעונש שהוטל על עובדיה, גם אם אין הדבר מחייב עונש זהה. בבחינת העונש שהוטל על עובדיה יש להתחשב בהבדלים שבין השניים, והם, כפי שציין התובע העובדה כי עובדיה לא עשה ניסיון לקבל במרמה דמי ביטוח כפי שעשתה הנאשמת וכן העובדה כי עובדיה נטל אחריות מיידית למעשיו, הודה בהם וחסך זמן שיפוטי.

אכן אין להעניש את הנאשמת על כי בחרה לנהל את ההליכים בתיק זה במלואם ואולם מאידך לא תעמוד לה הזכות שעמדה בעניין זה לעובדיה וכן עומדת לחובתה העובדה כי ניסתה לקבל דמי ביטוח במרמה.

מעבר לכך אינני רואה הבדל של ממש בין השניים ובהתחשב בעובדה כי הנאשמת לא נהנתה בסופו של דבר מניסיונה לקבל דמי ביטוח, סבורני כי הפער שמציעה התביעה בענישה בין שני השותפים חורג ממידת הסבירות. בנסיבות העניין סבורני כי גם לגבי נאשמת זו ניתן להסתפק בעונש מאסר על תנאי ואת ההבדל בין השניים יש להביא לידי ביטוי בגובה הקנס.

לאור כל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשמת עונשים כדלקמן:

1.מאסר על תנאי של 8 חודשים, והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה לפי סימן ו' לפרק יא' לחוק העונשין.

2.קנס בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 01.02.10.

היה ואחד התשלומים לא ישולם במועדו תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתנה והודעה היום ב' שבט תש"ע, 17/01/2010 במעמד הנוכחים.

לילי יונג-גפר, שופטת

סגנית נשיא