מ.י. משטרת נצרת - תביעות מרחב עמקים נ' זהרי ואח'

הכרעת דין ו גזר דין – לגבי הנאשם 2

הנאשם 2 הודה בעובדות כתב האישום המתוקן בביצוע עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן:"חוק העונשין") וכן בעבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין.

בתאריך 15.07.07, בשעות הלילה, הגיעו השוטרות רביד אליה (להלן:"רביד") ואנסטסיה טרן (להלן:"אנסטסיה") לרחוב הדקל ברמת ישי, בשל חשד לגרימת נזק לאזעקה. בנסיבות אלה פנתה השוטרת רביד לנאשם 2 וביקשה ממנו מספר פעמים להזדהות ע"י תעודת זהות, הנאשם 2 צחק בפניה והעליבה באומרו: "אני לא סופר לא אותך ולא את השוטר אלי, אתם כולכם אותו זבל, אתם כולכם אותו זבל". כשהגיע למקום קצין היחידה, פקד ארז דיקר (להלן:"הקצין"), ניגש אל הנאשם 2 וביקש ממנו להזדהות ומשסירב, הודיע לו הקצין כי הוא מעוכב. הנאשם 2 התנגד לעיכוב, או אז הודיע לו הקצין כי הוא עצור והובילו לניידת, בעודו מתנגד פיזית למעצר.

תסקיר שירות המבחן:

מהתסקיר עולה כי הנאשם רווק בן 26, מנהל עסק עצמאי למכירת פיצות. הנאשם 2 לקח אחריות לביצוע העבירה וקצינת המבחן התרשמה כי תגובתו האימפולסיבית של הנאשם 2 מקורה במגע עם החלקים הפגועים באישיותו.

לאור העובדה כי הנאשם 2 לקח אחריות על מעשיו, נעדר עבר פלילי וקצינת המבחן התרשמה כי אין המדובר בנאשם בעל דפסי התנהגות עבריינים, הומלץ על ענישה בדמות צו של"צ בהיקף של 140 שעות ללא הרשעה בדין.

טיעוני הצדדים:

ב"כ המאשימה בקשה להרשיע את הנאשם 2 ולהטיל עליו, בנוסף לצו השל"צ שהומלץ, מאסר על תנאי מרתיע וקנס כספי. לדבריה, הנאשם 2 הודה בביצוע עבירות חמורות המעידות על זלזול בחוק ובנציגיו, אמנם הנאשם 2 נעדר עבר פלילי אולם האינטרס הציבורי מחייב לדחות המלצתו של שירות המבחן ולהרשיעו בדין.

ב"כ הנאשם 2 ביקש לאמץ המלצות התסקיר שלא להרשיע את הנאשם 2 ולהטיל עליו צו של"צ. לדבריו, הנאשם 2 הינו צעיר ונורמטיבי, ללא הרשעות קודמות, שירת בצה"ל שירות צבאי מלא כלוחם ומשרת במילואים. הנאשם 2 הודה בכתב אישום שתוקן באופן משמעותי, לקח אחריות על מעשיו ומדובר ברגע של התלהטות יצרים מיותרת. כמו כן טען כי חלפו למעלה משלוש שנים ממועד ביצוע העבירה וכן לא ניתן לטעון להרשעתו של הנאשם 2 בשם האינטרס הציבורי, כאשר תיק המח"ש כנגד השוטרים נסגר ללא חקירה משיקולים של חוסר עניין לציבור. הסנגור הוסיף וטען כי יש לאבחן לקולא מצבו של הנאשם 2 ממצבו של הנאשם 1, כאשר חלקו של הנאשם 2 בביצוע העבירות מינורי והנאשם 1 אף צירף תיק זה לתיק חמור שעניינו עבירות נשק והוא נדון מאסר על תנאי וקנס.

ההרשעה

בסיום ההליך הפלילי, ולאחר שהוכחה אשמתו, הכלל הוא הרשעת הנאשם, ורק נסיבות חריגות ויוצאות דופן מצדיקות הימנעות ממנה. המבחנים להימנעות מהרשעה נקבעו בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337:

"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".

הימנעות מהרשעה מקומה בנסיבות יוצאות דופן "רק שעה שהנזק בעקבות ההרשעה גדול באופן בלתי סביר ביחס לחומרת העבירה". (ראה ר"ע 432/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

אין המדובר ברשימת מקרים סגורה וכל מקרה ייבחן על פי נסיבותיו הוא, תוך שקילת גורמים שונים כגון: אופיו של הנאשם, עברו ונסיבות ביצוע העבירה.

מן הכלל אל הפרט:

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי בתסקיר שירות המבחן, הגעתי לכלל מסקנה, לאור חומרת העבירות נשוא תיק זה ונסיבות ביצוען כלפי שוטרים, כי האינטרס הציבורי והצורך בהרתעה גוברים על האינטרס השיקומי אשר לא הוכח, ועל כן אין מנוס מהרשעת הנאשם.

אמנם שירות המבחן המליץ שלא להרשיע את הנאשם בדין, אולם המלצתו של שירות המבחן הינה לעולם בגדר המלצה, כאשר השירות רואה לנגד עיניו את האינטרס הטמון בשיקומו של הנאשם, ובית המשפט לבדו הוא האמון על האיזון הנכון, בין הפן ההרתעתי והאינטרס הציבורי, ונסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות הפן השיקומי. ראה לעניין זה דבריה של כב' השופטת א. חיות בע"פ 8315/07 יוחנן מזרחי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם):

"העובדה כי שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעה במקרה הנדון... יש לה אמנם משקל אך אין היא מכריעה את הכף ואין בית המשפט מחויב לקבלה".

ברע"פ 10708/03 עדי קומרוב נ' מדינת ישראל, (לא פורסם), הורשעה המבקשת בעבירות של העלבת עובד ציבור ואיומים שבוצעו כלפי שוטרים. על אף שדובר באישה צעירה כבת 23, ללא עבר פלילי, המתכננת לימודים ועבודה עם ציבור, שתי הערכאות הראשונות קבעו כי אין בכל אלו כדי לגבור על העניין הציבורי שבהרשעה, ובית המשפט העליון לא העניק רשות ערעור.

ראה אף ע"פ 1406/05 מדינת ישראל נגד עופרי פלג (לא פורסם), בית המשפט המחוזי בנצרת, בו נתקבל ערעור המדינה על החלטת בית משפט השלום להימנע מלהרשיע את המשיב שהינו סטודנט למשפטים, אשר ירה בכלבה משוטטת באזור מגורים, משום שלא נתקיימו הנסיבות החריגות המצדיקות אי הרשעה. בית המשפט סבר באותו מקרה, כי על אף היות המשיב אדם חיובי ורב פעלים, הפן השיקומי אינו השיקול הבלעדי. עברו פלילי של מועמד להתמחות בעריכת דין אינו חוסם אוטומטית רישום בלשכת עורכי הדין ועל כן הימנעות מהרשעתו של המשיב תחטיא את המטרה.