מ.י. משטרת נצרת - תביעות מרחב עמקים נ' בסול

גזר דין

הנאשם הורשע, לאחר ניהול משפטו, בביצוע עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה, לפי סעיפים 25+ 415 רישא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן:"חוק העונשין") וכן עבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

הנאשם פנה, בשם שני ילדיו הקטינים, אל חברת ביטוח ודיווח שהיה מעורב בתאונת דרכים בעת שנסע ברכב עם שני ילדיו הקטינים, זאת על אף שילדיו לא נכחו ברכב בזמן התאונה. בנוסף דיווח כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לילדיו הקטינים פחדים, סיוטים, נדודי שינה וכאבי בטן.

הנאשם דיווח על התאונה ותבע מחברת הביטוח, בגין נזקי גופו, סכום של 33,540 ₪ ובגין נזקי גוף של ילדיו הקטינים, סכום של 34,000 ₪, סכום כולל של 67,540 ₪.

בתאריך 20.12.05, נחקר הנאשם תחת אזהרה במשטרה וחזר על טענתו הכוזבת, כי ילדיו היו ברכב בעת התאונה.

טיעונים לעונש:

המאשימה הפנתה לנזק הכלכלי העצום לחברות הביטוח ולקופה הציבורית. לחובת הנאשם 6 הרשעות קודמות, חלקן בגין עבירות זיוף והדחה בחקירה וכן מסירת אינפורמציה לא נכונה. התביעה עתרה לעונש מאסר בדרך של עבודות שירות, כמו כן ביקשה להטיל עליו מאסר על תנאי וקנס כספי גבוה.

הסנגור טען כי הנאשם בן 50, אב ל- 4 ילדים, חולה סכרת. עברו של הנאשם אינו מכביד, חלף זמן רב מאז ביצוען. ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בזמן שחלף, כאשר הנאשם נחקר בגין העבירה נשוא תיק זה בשנת 2005 וכתב האישום הוגש רק בשנת 2007. הסנגור ביקש שלא למצות עמו את הדין, להסתפק במאסר על תנאי וקנס צנוע להרתעת הנאשם.

סיכומו של דבר:

מדובר בעבירות של ניסיון מרמה הן כלפי חברות הביטוח והן כלפי רשויות החוק, אשר פוגעות בציבור המשלם פרמיות ביטוח גבוהות, לכיסוי הפסדי חברת הביטוח בתביעות שקריות.

בעבירות מרמה מסוג זה, האינטרס הציבורי מחייב להעניש את העבריינים בצורה מרתיעה כדי למנוע הישנותם של המעשים אשר הפכו נפוצים ושיטתיים ופוגעים בציבור הרחב.

לעניין זה ראה רע"פ 6202/04 דניאל בן אליהו מסיקה ( לא פורסם ניתן ביום 28.07.04), מפיו של כב' השופט מ. חשין, ולפיהם מעשי מרמה, אשר נועדו להונות את חברות הביטוח במטרה לקבל כספים בתואנות שווא:

"קשה מאוד לגלות מעשים אלה, ולכן, כאשר נתפס אדם שמבצעם, יש לגזור עליו עונש שירתיע לא רק אותו, אלא ישמש תמרור אזהרה לכל מי שמתעתד לבצע עבירות כאלה".

יחד עם זאת, יש לאזן תמיד את האינטרס הכללי עם נסיבותיו האישיות של כל נאשם באשר הוא, כדברי כב' המשנה לנשיא (כתוארו דאז) מ. אלון בע"פ 433/89 אטיאס ג'ורג:

"ואין אנו רשאים ל-'הקל' על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך ההסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסויים הראוי לכך תשמש תקדים למיקרים אחרים שאינם ראויים לכך. חזקה על בית המשפט שיידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים".

לצד הקולא, נתתי דעתי למצבו הבריאותי של הנאשם, כמו כן אתחשב בעובדה כי עברו הפלילי והרלוונטי של הנאשם, בעבירות זיוף והדחה בחקירה, הינו מלפני כ- 16 שנים, וכי חלפו יותר מ- 8 שנים מאז בוצעה העבירה ולא נפתחו כנגדו תיקים נוספים.

הנאשם הורשע לאחר שניהל משפטו ואמנם אין להעניש נאשם על עצם ניהול משפט פלילי, אך אין להתחשב בו כפי שמתחשבים באדם שהודה בפתח משפטו, והביע חרטה כנה על מעשיו. יש לזכור כי המדובר בעבירות שבוצעו על רקע בצע הכסף ועל כן יש לפגוע בנאשם במקום היקר לו, כיסו.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבא:

אני מטיל על הנאשם מאסר על תנאי של 9 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור על אותן עבירות או כל עבירה שיש בה מרמה או זיוף.

אני דן את הנאשם לקנס בסך 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, תשלום ראשון בעוד חודש, במידה ולא ישולם תשלום אחד מבין התשלומים, יעמוד כל הקנס לפרעון מידי. במידה והופקדו כספים בתיק זה, יש לקזזם עם הקנס.