מ.י. משטרת אילת נ' טורגמן אלי אצל רחמים סיגלית

החלטה

1.הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן בת.פ. 1452/08.

2.הצדדים חלוקים בשאלה האם העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן האמור, מקימות מופע אחד של עבירת איומים או שני מופעים.

3.כתב האישום מציין בהוראות החיקוק את העבירה, אך לא מציין מאומה לגבי מספר מופעיה.

4.בפרק העובדות בכתב האישום שני סעיפים. על פי ס"ק 1 – בתאריך 14.12.2007 בשעה 01:00 או בסמוך לכך, במועדון, איים הנאשם על המתלוננת, בכך שאמר לה: "אני אהרוג אותך ואת משפחתך".

על פי ס"ק 2 – בהמשך לאמור לעיל, בשעה 02:00 או בסמוך לכך, במועדון האמור, איים הנאשם על המתלוננת, בכך שאמר לה: "אני מזהיר אותך זה הסוף שלך".

5.ב"כ המאשימה טוענת כי מדובר בשני מופעים של עבירת איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין וב"כ הנאשם טוען כי מדובר במופע אחד.

6.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתב האישום המתוקן, הגעתי למסקנה כי יש לראות באמור בפרק העובדות בכתב האישום המתוקן כמקים מופע אחד בלבד של עבירת איומים.

7.המבחן, כפי שנקבע בדנ"פ 4603/97 משולם נ' מ"י פד"י נא' (3) 160 בעמ' 184 הינו "כאשר הפריטים השונים מהווים רצף אחד הנעשה בגדריה של תוכנית עבריינית אחת, ניתן להשקיף עליהם לא רק כעל עבירות רגעיות ונפרדות אלא גם כעל עבירה רגעית אחת המתבצעת ברצף של זמן, בעלת ריבוי של פריטים".

8.בענייננו ניתוח פרק העובדות בכתב האישום מביא למסקנה כי מדובר ב"תוכנית עבריינית אחת" ורצף עברייני אחד.

המבחן לתשובה לשאלה האם מדובר ברצף אחד כאמור לעיל או בעבירות נפרדות, איננו נבחן טכנית אלא הוא מבחן אשר צריך לבחון במסגרתו את הנסיבות הספציפיות של האירועים ולהסיק מהרצף מסקנה חיובית או שלילית כאמור.

ציר הזמן הינו אחד הנתונים החשובים לבחינה של השאלה האמורה, אולם גם במסגרת ציר הזמן, הבחינה אינה יכולה להיות טכנית.

9.בענייננו, מדובר בהפרש של כשעה בין האמירה הראשונה לאמירה השניה. מדובר בשתי אמירות אשר מתבצעות באותו מקום בו שהו הנאשם והמתלוננת. האמירה הראשונה הינה "אני אהרוג אותך ואת משפחתך" והאמירה השניה הינה "אני מזהיר אותך זה הסוף שלך".

אני רואה בשתי האמירות האמורות רצף אחד של איום והאמירה השניה נחזית להיות קשורה ישירות בתוכן האמירה הראשונה.

10.אכן, באופן טכני ניתן להפריד את שתי האמירות האמורות לשתי עבירות העומדות כל אחת בפני עצמה ומתקיימים בכל אחת מהן כל היסודות הנדרשים לעבירת איומים שלמה, מוגמרת ועצמאית. יחד עם זאת, לא די בהיות העבירות עצמאיות כאמור, אלא יש לבחון את שאלת קיומו של רצף ואני למד כי רצף כאמור קיים.

11.אשר לטענה כי קיים מאסר מותנה בר הפעלה – לענין זה כבר ניתנה החלטתי אשר דנה בשאלה.

12.הצדדים יטענו כעת לעונש.

ניתנה והודעה היום כ"ז שבט תשע"א, 01/02/2011 במעמד הנוכחים.

יואל עדן, שופט

החלטה

הדיון יתחדש לאחר הפסקה.