מ.י. מע"מ רמלה נ' גולר

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות בניגוד לחוק מס ערך מוסף וזאת בנסיבות בהן לא הגיש 15

דו"חות תקופתיים במועדם ובתוך כך גם לא צירף תשלום שהגיע ממנו בגין אותן תקופות.

בנוסף הגיש 3 דו"חות לתקופות אחרות באיחור, ובלא ששילם את סכום המס הנדרש וכן הגיש דו"ח נוסף באיחור.

מאז הגשת כתב האישום נדחה הדיון מפקידה לפקידה וזאת לבקשת הנאשם אשר ביקש דחיות לצורך הסרת המחדלים.

בהחלטה מיום 28.10.07 עמדה כבוד סגנית הנשיא כבוד השופטת בוסתן על הדחיות שהתבקשו על ידי הנאשם לצורך הסרת מחדלים וקבעה כי איננה רואה מקום לדחיה נוספת להסרת המחדלים.

למרות זאת בהמשך ביקשה ההגנה דחיה נוספת להסרת המחדלים ובית המשפט נעתר לבקשה וסופו של דבר שביום 2.2.09 הודע לבית המשפט כי הנאשם עמד בהסדר תשלומים חלקי והתבקשה דחיה נוספת כדי לבחון עמידתו של הנאשם בהסדר תשלומים וכך שוב נדחה הדיון וסופו של דבר שעד היום הוסרו רק חלק מהמחדלים ונותר חוב על חשבון הדו"חות למע"מ.

תוך שהתביעה מפנה להזדמנויות שניתנו לנאשם פעם אחר פעם להסרת המחדלים וכן לעובדה שבסופו של יום הנאשם לא נטל את היד המושטת לו, ולמרות הארכות הרבות עדיין לא הסדיר חובו, היא מבקשת לגזור על הנאשם עונש שיכלול רכיב של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, וקנס.

הסניגור מצידו מפנה לקשיים הכלכליים אליהם נקלע הנאשם אשר עסקו קרס, הוא אינו עובד וכלכלתו על בת זוגו המפרנסת אותו ואת ילדיו.

לאישוש הטענות לגבי המצב הכלכלי הקשה מציג הסניגור המלומד אסופה של מסמכים מההוצאה לפועל המעידים על חוב בסך של 205,000 ₪ התלוי ועומד כנגד הנאשם בהליכי הוצל"פ.

עוד מפנה הסניגור לעובדה שלמרות המצוקה הכלכלית הקשה בה נתונים הנאשם ובני משפחתו, הוא עשה מאמצים להסיר את המחדל ואף שילם סך של 10,000 ₪ על חשבון החוב – סכום שהינו – אליבא דהגנה – משמעותי ביותר.

עוד מפנה הסניגור לנסיבות אישיות, הכל כמפורט בטיעוניו.

שקלתי נסיבות הענין, טיעוני ב"כ הצדדים וההלכות הנוגעות.

ההלכה:

בשורה של פסקי דין שיצאו מלפני ערכאות שונות הביעו בתי המשפט את החומרה שיש לייחס לעבירות של אי הגשת דו"חות מע"מ בין במועד ובין בכלל, ושל הימנעות מתשלום המע"מ.

בתי המשפט אמרו לא אחת כי מי שגובה מע"מ בגין מוצר או שירות, ובוחר שלא להעבירו לרשויות כדין אלא להכניסו לכיסו, הרי הוא כמי ששולח ידו בקופת המדינה.

בע"פ 7298/99 אבי בן טולילה ואחרים נ. מדינת ישראל, בית משפט מחוזי באר שבע, נדון ערעורם של מי שלא הגישו במועד 13 דו"חות מע"מ ו-9 דו"חות לא הגישו כלל, ונדונו לקנסות (חברה בסך 50,000 ₪ ומנהלה בסך 10,000 ₪) ולשנת מאסר בפועל וכן 12 חודשי מאסר על תנאי.

מפי כבוד השופט הנדל נאמר שם כך:

"העבירה של אי הגשת דו"ח מע"מ חמורה היא. יש בה כדי לפגוע בקופת הציבור. לו שולם החוב ניתן היה לתעלו לצרכי החברה. חובתו של נישום לשלם מס ערך מוסף נוצרת בשלב מקדמי של העסקה ואינה מותנית אף בקבלת התמורה. מיותר לציין כי בעל עסק מחויב לנהל עסקו על פי כללי המס הדרושים על פי דין. בבואו להחליט מהי הדרך בה ינוהל עסקו, אין הוא רשאי להמר על מידת הצלחתו על חשבון חובו למע"מ. בלהטוטנות עסקית שהינה נחלתו של בעל עסק המקבל סחורה, מוציא הוצאות ומלא רצון להרחיב את היקף עסקו, אין הוא רשאי להזניח את חובו למע"מ ולהשימו במקום האחרון בסדר עדיפויותיו.נהפוך הוא עליו לוודא שחובה זו טופלה כראוי".

ברוח זו אף הלך בית המשפט ברע"פ 1890/98, 1875/98, אורן בנגב נ. מדינת ישראל פד"י נ"ד(4), 529 וכך נאמר שם: