מ.י. מע"מ רמלה נ' אפללו

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של אי הגשת דוחו"ת תקופתיים במועדם בניגוד להוראות ס' 117 (א) (6) לחוק מס ערך מוסף התשלו – 1975.

תוך שב"כ המאשימה הצביעה בטיעוניה לעונש על הנסיבות לחומרה היא עותרת לענישה שתכלול רכיבים של מאסר בפועל , מע"ת וקנס.

הסניגור מצידו מפנה לנסיבות לקולא כמפורט בטיעוניו והוא עותר לענישה מקילה הן ככל שהדבר נוגע לרכיב בקנס והן לרכיב המאסר.

שקלתי ההלכות השונות , נסיבות המקרה הספיציפי שבפני וטיעוני ב"כ הצדדים.

בתיהמ"ש ראו בחומרה את העבירות של אי הגשת דוחו"ת במועד – וממילא גם אי תשלום המע"מ במועד.

המדובר בעצם בעשיית שימוש שלא כדין בכספים שנועדו לכתחילה לציבור ולא היו אמורים להגיע לכיסו של הנאשם.

גם אם אדם נקלע למצב כלכלי קשה הוא אינו רשאי לעשות שימוש בכספים אלה ובפס"ד שונים נאמר כי הענישה הראויה למעשים כגון דא צריכה לכלול רכיב של מאסר מאחורי סורג ובריח לצידו של קנס משמעותי.

כך למשל נאמר בענינו של מי שהורשע באי הגשת 25 דו"חות תקופתיים :

"על פי ההלכה הפסוקה בגין עבירות לפיהן כספים המנוכים מעובדים ולא מועברים לפקיד השומה או כספים הנגבים כמע"מ ולא מועברים לרשויות המע"מ – העונש הראוי הוא מאסר , והדבר נובע ממטרת הענישה : לנסות ולצמצם נגע עבירות המס.

בע"פ 1210/96 (ת"א) איזו קל בע"מ יורם קליין נ' מ"י (לא פורסם ) נקבע כי :

"כספים שנגבו כמע"מ , אינם כלל כספיו של המערער או של החברה שהוא מנהלה הפעיל. כספים אלה הופקדו בידו על מנת שיעבירם לאוצר המדינה , ושיקול דעת מן הסוג הנטען בערעור , היינו שבמקרה שאדם נקלע למצב כלכלי קשה הוא רשאי לעשות שימוש בכספים למטרות שונות מיעודם המקורי – הוא שיקול דעת פסול שאין להשלים עמו."

-ת"פ 6562/98 מ"י נ' תבל גלעד בימ"ש שלום ת"א.

בע"פ (חיפה) 840/00אומר ביהמ"ש המחוזי:

"... הכלל הוא שמי שעובר עבירות מע"מ ונוטל לכיסו את כספי המע"מ ועושה זאת תוך תקופה ארוכה ובסכומים שאינם קטנים , עליו לשאת את הדין לרבות בעונשי מאסר לרבות בתקופה כגון זו שהוטלה במקרה דנן..".

אעיר כי באותו מקרה מדובר היה ב 12 עבירות של אי הגשת דוחו"ת תקופתיים והמערער נדון בין השאר ל-8 חודשי מאסר בפועל.

ברע"פ 11469/03 נדון בביהמ"ש העליון ערעורו של מי שהורשע על פי הודאתו בעבירה של אי הגשת 18 דוחו"ת תקופתיים ודינו נגזר לקנס בסך של 11,000 ₪ ו 5 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

הנאשם ערער לביהמ"ש המחוזי אשר העמיד את עונש המאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות .

בקשת רשות ערעור לבית משפט עליון נדחתה תוך שבית המשפט העליון אומר "....נוכח שלל עבירותיו של המבקש – עונשו ראוי הוא. ".

ולעניננו :