מ.י. מע"מ רמלה נ' אור אמין חומרי בנין ואח'

גזר דין

רקע

הנאשמים הורשעו על-פי הודאתם בכתב האישום ב- 14 עבירות של אי-הגשת דו"חות במועד, לפי סעיף 117 (א)(6) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975.

על-פי האמור בכתב האישום, הנאשמת 1 (להלן: הנאשמת) הינה חברה פרטית, אשר עוסקת במכירת חומרי בניין, ורשומה כעוסק מורשה. נאשם 2 (להלן: הנאשם) שימש כמנהלה הפעיל של הנאשמת בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, בשנת המס 2006-2007.

הנאשמים לא צירפו במועד תשלום מלא הנוגע לארבעה דוחות תקופתיים, וכן לא הגישו במועד עשרה דוחות תקופתיים.

יצוין, כי הנאשם הודה בכתב האישום, מבלי שהייתה הסכמה לעניין העונש.

טיעוני הצדדים

לטענת המאשימה, בתי המשפט חזרו והדגישו את החומרה רבה בעבירות מעין אלה, ואת הצורך בהרתעת נאשמים אשר עושים שימוש לצרכיהם בכספים אשר שייכים למדינה. עוד טוענת המאשימה, כי על אף שנערך עם הנאשם הסדר תשלומים הנאשם לא עמד בו, ועד היום לא הסיר את המחדלים במלואם, ולא שילם את יתרת חובו. לפיכך, עותרת המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, וכן מאסר מותנה וקנס כספי.

לטענת ב"כ הנאשם, על אף שהנאשם לא פרע באופן מלא את חובו לרשויות המס, הרי שהוא עשה מאמץ ממשי לפרוע את החוב, ואף פרע חלק ניכר מהחוב. היתרה שנותרה לנאשם אינה משמעותית, ולפיכך אין מקום להחמיר עם הנאשם. עוד טוען ב"כ הנאשם, כי אם היה הנאשם פורע את החוב באופן מלא מבעוד מועד, הרי שיש להניח שכתב האישום היה מומר לקנס מינהלי.

הנאשם עצמו טען, כי סוכם בינו לבין רשויות מע"מ שלאחר שישלם שלושה תשלומים נוספים בסך 2,700 ₪ כל אחד, הרי שיתרת חובו למע"מ תבוטל. כן הסביר הנאשם, כי אי-תשלום המע"מ נבע ממצבו הכלכלי הקשה ומקריסת החברה.

דיון

הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירות הנוגעות לאי הגשת דו"חות במועד, ובעבירות של אי תשלום מלא ביחס לדוחות שהוגשו. יתרת החוב המקורית, כפי שהיא מופיעה בכתב האישום, עמדה על סך של 15,121 ₪. כיום החוב עומד על סך של 27,937 ₪, כולל קנס אזרחי, וריבית.

אכן, כפי שטוענת המאשימה, בעבירות הנוגעות לאי-תשלום מס ערך מוסף, יש להחמיר בענישה, הואיל ומדובר בנטילת כספים השייכים למדינה, ואי-תשלום המס כמוהו כגניבת כספי ציבור. לפיכך, יש ממש בעתירת המאשימה לעונש מאסר בדרך של עבודות שירות (ר' למשל, רע"פ 11469/03 שרעבי נ' מדינת ישראל (2004)). כמו-כן, בעבירות מסוג זה יש מקום להטיל קנסות משמעותיים, בפרט במקום שבו הנאשם לא הסיר את מחדליו, ולא פרע את חובו לרשויות המס במלואו. בהקשר זה, אי תשלום המע"מ בשל היקלעות החברה למצב כלכלי קשה אינו בגדר שיקול ממשי לקולא.

מאידך גיסא, במסגרת השיקולים לקולא, יש לזקוף לזכות הנאשם את הודאתו במשפט, את העובדה שאכן עשה מאמץ ושילם חלק משמעותי מחובו, כאשר היתרה שנותרה לו לתשלום אינה גבוהה, וכאשר קיים בינו לבין רשויות המס הסדר תשלומים לפרעון יתרת החוב. זאת ועוד, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מיום 5.4.09, המאשימה הסכימה לשקול בחיוב את ביטול כתב האישום והמרתו לקנס מינהלי, בכפוף לכך שהנאשם יפרע את יתרת החוב לרשויות המס.

עוד יצוין, כי אין לחובתו של הנאשם כל עבר פלילי קודם בעבירות מס, אם כי לחובתו רישום פלילי בגין עבירות של העסקת שוהים בלתי חוקיים.

באיזון הכולל בין השיקולים לחומרה לשיקולים לקולא, סבורני כי אין מקום במקרה דנן להיעתר לבקשת המאשימה ולהטיל על הנאשם עונש מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות. מנגד, סבורני שיש מקום להחמיר עם הנאשם, ולהטיל עליו קנס כספי משמעותי, אשר יהווה עונש מוחשי ומרתיע עבורו.

אשר על-כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

אני גוזר על הנאשמת 1 קנס כספי בסך של 1,000 ₪.

אני גוזר על הנאשם 2 את העונשים הבאים:

1. שישה חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך שלוש שנים מהיום כל עבירה לפי חוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975.