מ.י. מע"מ נצרת נ' עומרי עאהד חברה לבנין בע"מ ואח'

הכרעת דין

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות על פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975 (להלן: "החוק"), לפי הפירוט הבא:

עבירות של ניכוי מס תשומות בלי שיש לגביו מסמך כדין כאמור בסעיף 38 לחוק, במטרה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק.

עבירות של שימוש בכל מרמה או תחבולה, או שהרשה לאחר להשתמש בהן, במטרה להתחמק ממס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק.

הנאשמת 1 הינה חברה פרטית, שנתאגדה בישראל ורשומה כ"עוסק מורשה" לעניין חוק מס ערך מוסף (להלן:"החברה"). החברה נרשמה כעוסקת בקבלנות ובעבודות בניין מיום 01.12.96.

הנאשם 2 (להלן:"הנאשם") הינו בעל המניות ומנהלה הפעיל של החברה.

על פי כתב האישום, במהלך המחצית הראשונה של שנת 2003, נוצר קשר בין הנאשם לבין יניב בן דוד (להלן: "יניב") ובמסגרת התקשרות ביניהם העבירו הנאשמים ליניב, בין החודשים מאי 2003 לאוגוסט 2004, שיקים בסכומים שונים, לשם פריטתם למזומן וזאת בתמורה לעמלות שגבה יניב מהנאשמים. כמו כן קיבלו הנאשמים מיניב הלוואות כספיות בריבית חודשית.

כנגד התשלום בגין עמלות ניכיון השיקים, החזרי ההלוואות והחזרי הריבית לעיל, קיבלו הנאשמים מיניב 12 חשבוניות מס על שם החברות: "א. ארצי תעשיות בע"מ" (להלן:"א. ארצי") וחברת "סורמי השקעות ופיתוח בע"מ" (להלן "סורמי").

על גבי החשבוניות נרשם בכזב, כי חברות א.ארצי וסורמי סיפקו לנאשמים שירותי כח אדם ועבודה, בכך שימשו החשבוניות ככיסוי חשבונאי של שכר עובדי הנאשמים ונתאפשר קיזוזם בספרי הנאשמים.

בפועל נטען כי לא סיפקו החברות א.ארצי וסורמי לנאשמים את הפועלים המפורטים על גבי החשבוניות (להלן:"החשבוניות הפיקטיביות"). הנאשמים רשמו את החשבוניות בספריהם וניכו את מס התשומות בדיווחים התקופתיים למס ערך מוסף.

סך החשבוניות הפיקטיביות שקיבלו הנאשמים הינו 4,436,071 ₪, כאשר סכום המס הגלום בהן הינו 662,101 ₪.

תשובת הנאשם, העובדות המוסכמות והשנויות במחלוקת:

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. מתשובתו המפורטת עולה כי אין מחלוקת לגבי מרבית העובדות הנטענות.

אין מחלוקת כי הנאשם, שהינו מנהלה הפעיל של החברה, אכן קיבל את החשבוניות מידיו של יניב בן דוד, שהינו מנהלן הפעיל של חברות א.ארצי וסורמי.

אין מחלוקת גם שמס תשומות בגין אותן חשבוניות נוכה בספרי הנאשמת.

המחלוקת שנותרה, הינה האם מדובר בחשבוניות פיקטיביות ונרשם עליהן בכזב שירותי כוח אדם ועבודות שונות, או שמא המדובר -כטענת הנאשם- בחשבוניות כשרות לאחר תשלום בגין אספקת כוח אדם.

הנאשם טען טענה חלופית לפיה לא התקיים היסוד הנפשי, שכן זכאי היה הנאשם לנכות מס אף בגין הוצאות מימון.

המדובר למעשה בשתי טענות עובדתיות חלופיות, כאשר על החשבוניות עצמן נרשם כי ניתנו בעבור אספקת עובדים ולא בעבור הוצאות מימון וכך אף טען הנאשם לאורך כל הדרך.

על כן אין יסוד לטענתו החלופית, המחזקת דווקא גרסתה של התביעה כי המדובר בחשבוניות פיקטיביות, אין תוכן כברן, שהרי על חשבוניות המס לגלם עסקאות אמיתית ועליהן להיות נכונות אף מבחינת תוכנן.