מ.י. מע"מ חדרה נ' ש.מ.מערכות כיבוי אש בעמ ואח'

גזר דין

לנאשמות מס' 1 ו- 3

הנאשמות הורשעו עפ"י הודייתן בעבירות המיוחסות להן בכתב האישום.

הנאשמת מס' 3 כבת 58 שנה הודתה (כמו גם שנאשמת מס' 1 הודתה) בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

יש לציין שלנאשמת מס' 3 אין הרשעות קודמות.

הגם שהנאשמות הודו בהזדמנות הראשונה, והגם שמדובר בהרשעה ראשונה לנאשמת מס' 3, בעיקר העבירות במהות ובהיקף בעיקר נושאות חומרה, שכן באופן סיסטמטי במשך מספר חודשים ניכר לא הוגשו דוחות למע"מ ולא שולמו כספים אשר היו אמורים להגיע לקופה הציבורית.

לפיכך מקבלת אני את טיעוניה לעונש של ב"כ המאשימה באשר לחומרת העבירות בהתייחס בעיקר לנסיבות ובמיוחד לעובדה שעד היום למרות שגם במסגרת ההליך הפלילי ניתנו לנאשמות הזדמנויות חוזרות ונישנות לא שולם כמעט דבר על חשבון המחדל.

גם אם ב"כ הנאשמת 3 חולק בסופו של יום על הסכום שנותר לתשלום לקופה הציבורית, עדיין בסופו של יום אין לי ספק שמדובר בסכומים בהיקף ניכר שכאמור בעיקר הנאשמת 3 לא עשתה מאמצים על מנת לשלם סכומים סבירים על חשבון המחדל.

על פי תסקיר שירות המבחן שקיבלתי בעניינה של הנאשמת 3 ועל פי טיעוני בא כוחה לעונש, מוכנה אני לקבל שמדובר אמנם בנסיבות ייחודיות אשר על פיהן עקב מצוקה משפחתית קשה הקשורה לבן משפחה, הנאשמת 3 לטענתה נאלצה לסייע לו עד כדי כך שהתפרקה מכל נכסיה והדבר גם הביא לקריסת העסק נשוא כתב האישום. יש לציין שדווקא על פי האמור בתסקיר לא ירדתי לסופה של הסיבה שבגינה לא הצליחה הנאשמת 3 לקיים את העסק, שכן ככל הנראה העסק המשיך להתקיים וקרס עקב ניהול כושל של אחר אשר העבירה לו את הניהול בעסק.

דהיינו על פי האמור בתסקיר ועל פי הטיעונים לעונש הנאשמת היתה עסוקה כמעט כולה בבעיה המשפחתית אשר לטענתה הביאה אותה להיות חסרת כל נכסים, כמו גם שהדבר הביא לבעיות רפואיות קשות אשר מהן היא סובלת עד היום.

שירות המבחן התרשם שהנאשמת עסוקה במצוקותיה בלבד ולכן קבע שהיא אינה מפנימה את משמעות העבירה. אני סבורה שאם אקבל את המלצת קצינת המבחן לענין ההתרשמות מהמכלול כולו ומוכנה אני לקבל שהנאשמת היתה עסוקה במצוקות שלה אך אין זה אומר שלא לקחה אחריות בגין ביצוע העבירות, גם אם בסופו של יום השליכה חלק מהאחריות על אחרים.

צודקת ב"כ המאשימה שהפסיקה נוטה להחמיר מאוד עם נאשמת כמו הנאשמת שבפניי אשר ביצעה את העבירות בהיקף כפי שביצעה, ובדרך כלל הפסיקה גם לא נוטה להתחשב לקולא בנסיבות אישיות ומעדיפה את האינטרס הציבורי בדרך כלל בדרך של השתת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וקנסות משמעותיים כמו ענישה הצופה פני עתיד.

אולם במכלול כל הנסיבות שבפניי מוכנה אני לתת משקל לנסיבות האישיות הקשות של הנאשמת 3 ואין מדובר בנסיבות אשר בדרך כלל ביהמ"ש נתקל בהן בתיק כמו התיק נשוא כתב האישום שבפניי.

דהיינו לאחר ששקלתי את כל השיקולים ואיזנתי את כל האיזונים, הגם שאשית על הנאשמת מאסר בפועל אקבע שהוא ירוצה בעבודות שירות בצד קנס כספי ומאסר על תנאי הצופה פני עתיד.

לפיכך אני דנה את הנאשמת 1 לעונשים כדלהלן:

1.תשלום קנס בשיעור 2,500 ש"ח .

הקנס ישולם בתוך 90 יום מהיום.

באשר לנאשמת 3 אני גוזרת את העונשים הבאים:

1.אני דנה את הנאשמת ל- 6 חודשים מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות בבית החולים הלל יפה בחדרה החל מיום 11.8.10 והכל על פי חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 28.6.10 .

2.מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור במשך 3 שנים מהיום עבירות על סעיפים בהם הורשעה בתיק זה, ותורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריו.