מ.י. - מס קניה ומע"מ ת"א נ' טל

גזר דין

הנאשמת הורשעה, על פי הודייתה, ב- 34 עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ, המתייחסות לאי הגשת דוחות במועד, לתקופה שמחודש אוקטובר 2001 ועד יוני 2008, מתוכם 18 דוחות שלא שולמו עד היום וכן 15 דוחות שלא הוגשו ולא שולמו כלל מחודש פברואר 2006 ועד יוני 2008.

הנאשמת הינה עורכת דין במקצועה, אולם היא הושעתה מחברותה בלשכת עורכי הדין ובתיק על"ע 10/08 + 12/08 מתאריך 15.7.06 נדחה ערעורה של הנאשמת על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי והעונש שנגזר עליה היה 12 חודשי השעיה, החל מ- 1.9.09, בצרוף קנסות. העבירות המשמעתיות בגינן הושעתה הנאשמת היו מסירת שיק ללא כיסוי ואי תשלום שכרה של עו"ד שכירה שעבדה עבור הנאשמת, במשרדה. אותה עורכת-דין שכירה אף הגישה תביעה בבית הדין לעבודה כנגד הנאשמת, זכתה בתביעתה, אולם, ככל הנראה, לא הצליחה לגבות את רוב חובה מהנאשמת.

כתב האישום בתיק זה הוגש בתאריך 16.1.08. הנאשמת הופיעה שוב ושוב לישיבות בית המשפט וביקשה דחיות חוזרות ונשנות, תוך הבטחה כי היא עומדת להתחיל לשלם את חובותיה למע"מ. מתברר כי עד היום – לא שולם דבר.

כנגד הנאשמת אף הוצא צו כינוס נכסים בהליכי פשיטת רגל, וזאת בשנת 2003, אולם צו כינוס הנכסים בוטל בתאריך 4.3.07, כשסיבת הביטול הינה "ניצול לרעה" של הליכי פשיטת הרגל.

מתברר כי התנהלותה של הנאשמת בתיק זה, אינה חדשה לה. בעל"ע 12/08+10/08 כבר ציין כב' השופט צ. סגל מבית המשפט המחוזי בירושלים, שגם שם לא ניהלה הנאשמת את ההליכים כראוי, שלא הגישה את סיכומיה לבית המשפט במועד הראוי, ולמעשה עד ליום מתן פסק הדין. בית המשפט ציטט את קביעת בית הדין המשמעתי שהנאשמת מתחמקת מלמסור פרטים אודות מצבה הכלכלי. גם בפני בית המשפט המחוזי "לא הציגה הנאשמת תשתית ראייתית הולמת ומשכנעת שבכוחה לבסס את טענותיה בדבר מצבה הכלכלי ונסיבותיה האישיות הקשות". לדעת בית המשפט שם, ספק אם ראויה הנאשמת לזכות באמון מלא מצד ערכאת הערעור. גם עורך הדין שייצג את הנאשמת באותו הליך, ביקש להשתחרר מייצוגה בגין חוב כספי הנאמד בעשרות אלפי שקלים בגין השרותים המשפטיים השונים שסיפק לה.

הנאשמת היא בת 52 שנים, אם חד הורית לשני ילדים, בן 12 ובן 9. לטענתה היא גרושה מזה מספר שנים. היא נאלצה לשלם, כך לגרסתה, את חובות גרושה בגין חתימת ערבויות. עוד היא מוסיפה כי הגרוש אינו משלם מזונות והיא נאלצת לפרנס לבד את שני ילדיה. אולם, על אף שהנאשמת ידעה כי בית המשפט , כאמור בהחלטתו, לא ידחה את הדיון ויתקיים דיון לענין גזר הדין, נמנעה הנאשמת מלהציג בפני בית המשפט אף לא מסמך או אישור אחד שיהיה בו כדי לבסס את טענותיה. המאשימה הציגה בפני בית המשפט צילומים של הדירות בהן התגוררה הנאשמת בשנים 2005 עד 2007, כולן בכתובות המופיעות במרשם התושבים ככתובותיה המתחלפות של הנאשמת, ומדובר, כטענת נציגת המאשימה, בדירות ברמת מגורים גבוהה. לכאורה רמת החיים אותה ניהלה הנאשמת אינה עולה בקנה אחד עם דבריה. גם אם אחרים, מטוב לבם, הם שתמכו בה, נשאלת השאלה מדוע לא נעשה כל נסיון משך התקופה מאז הגשת כתב האישום ועד היום, להתחיל לשלם את חובותיה למע"מ.

הנאשמת אף לא טרחה להגיש לרשויות מע"מ את הדוחות התקופתיים שלא הוגשו ולציין בהם כי לא היו לה עסקאות, או שבוצעו עסקאות בסכומים נמוכים ובכך למנוע שומות שהוצאו לה בסכום של למעלה מ- 100,000 ש"ח. מתעורר החשש שמא סכומי העסקאות אותן ביצעה הנאשמת לא היו מאפשרים לה להגיש דוחות שכאלה. גם אם מדובר בהתרשלות בלבד, הרי ענייננו בהתנהגות בלתי סבירה המאששת את טענת המאשימה כי ענייננו בסרבנית מס של ממש.

חובותיה של הנאשמת כיום, ביחס לעבירות נשוא כתב האישום בלבד, עומדים על סך של 367,255 ש"ח, אם לא יותר, כולל קביעות מס, שומות, לפי הערכת מחשב על פי הממוצע ממחזורים קודמים. הקנסות שהוטלו על הנאשמת בתיק זה בגין אי הגשת הדוחות במועד ודוחות שלא הוגשו מגיעים ל- 152,000 ש"ח וריבית של 53,000 ש"ח.

צודקת נציגת המאשימה בציינה כי מדובר בתקופה ארוכה של ביצוע העבירות, כשברוב התקופה הנאשמת עושה דין לעצמה ולא מעבירה את סכומי המס שהיא גובה לאוצר המדינה, אלא בוחרת להשאירו בידיה. הנאשמת כל אותה תקופה מנהלת משרד עורכי דין וממחשב מע"מ למדה המאשימה כי הנאשמת מבצעת עסקאות ומוציאה חשבוניות. ממי תדרוש המדינה כיבוד חוק אם לא ממי שמופקד על ביצועו בשליחותם של אחרים, לקוחותיה של הנאשמת. כאמור, כל הארכות והדחיות שביקשה הנאשמת לא הביאו לתשלום של אף לא שקל אחד לאורך כל התקופה, ואף הדוחות השוטפים לא הוגשו.

עם כל הצער שבכך, אין מנוס אלא מלהטיל על הנאשמת את העונש הראוי בגין מעשיה. אין לבית המשפט את הרשות לנקוט בפרשה זו במידת הרחמים. ניתנו לנאשמת הזדמנויות רבות, אולם היא המשיכה במריה, בנסיונות התחמקות ודחיית הקץ.

משמעותה של העבירה בה הורשעה הנאשמת הינו שימוש פרטי בכספי ציבור. הנאשמת גבתה את כספי המע"מ מלקוחותיה ובמקום להעבירם לאוצר המדינה, היא שלשלה כספים אלה לכיסה, לשימושה הפרטי. החברה חייבת להוקיע את אלו שבגין פעולותיהם נפגע ערך השוויון בתחום החובה לשלם מס עפ"י חוק. המדיניות המקובלת בגין עבירות פיסקליות שכאלה הינה הטלת עונש של מאסר בפועל ואף לא מאסר שירוצה בעבודות שרות, וזאת כדי להטביע אות של קלון על מצחו של העבריין. אם במקרים אחרים עברייני מס מבקשים הקלה בדינם בגין מצב כלכלי קשה או שיש כלפיהם אהדה בגין רקע אישי ומשפחתי קשה, הרי במקרה זה מתעורר חשש, לאור כל המתואר לעיל, שהנאשמת עושה שימוש בנסיבותיה האישויות כדי להסתיר התנהגות עבריינית של ממש, ועל כן ידו של בית המשפט קצרה מלחרוג מרמת הענישה התואמת את חומרת העבירות. למרות כל זאת, בית המשפט יזקוף לזכותה של הנאשמת את עובדת הודייתה בעבירות וכן את העובדה כי זו לה הפעם הראשונה בה היא נותנת את הדין ואין לחובתה הרשעות קודמות. אלמלא נסיבות אלו, היה עונשה אף חמור יותר.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:

1.24 חודשי מאסר, אשר מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, למשך שנתיים מיום שחרורה ממאסרה, בגין העבירה בה הורשעה בתיק זה.

2.הנאשמת תשלם קנס בסך של 18,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, כשהראשון תוך 30 יום מיום שחרורה מהמאסר. לא ישולם תשלום אחד במועדו, תעמוד יתרת התשלום לפרעון מיידי, ובמידה ולא ישולם הקנס תאסר לתקופת המאסר במקום הקנס.

הודע לנאשמת על זכותה לערער.

ניתן היום, ב' שבט תש"ע, 17 ינואר 2010, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: