מ.י. מס הכנסה - חקירות ירושלים נ' מוסך איציק יהוד (1998) בע"מ ואח'

גזר דין

1. הנאשמים הורשעו, ע"פ הודאתם, בעובדות כתב אישום מתוקן ב-3 אישומים של אי הגשת דו"ח במועד, עבירה על סעיף 216(4) בקשר עם סעיף 222(א) בפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). בנוסף, הורשע נאשם 2 ב- 3 אישומים של אי הגשת דו"ח במועד, עבירה על סעיף 216(4) בקשר עם סעיף 222(א) בפקודה; 3 אישומים של אחריות מנהלים, עבירה על סעיף 224 א' בפקודה, בכך שהנאשמים לא הגישו במועד לפקיד השומה את הדו"ח על הכנסותיה של נאשמת 1 לשנת המס 2005, 2006 ו- 2007, ונאשם 2 לא הגיש במועד דו"חות על הכנסותיו באותן שנים.

2.ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש הפנה לעבירות אותם ביצעו נאשמים 1 ו-2 והוסיף כי שלטונות המס מתקשים בדרך הקבע לגלות מהו המס אותו חייב נישום, כאשר דו"ח שנתי שלו ושל החברה מוגשים בנפרד ובאיחור. עוד הוסיף כי הקושי גובר כאשר הדו"חות לא מוגשים כלל. אולם, למרות הקושי הרב, הצליחו שלטונות המס, וביניהם פקיד השומה, לחשב את המס אותו חייב הנאשם, בהתבסס על הדו"חות האישיים אותם הגיש באיחור, לשנים 2005- 2007. לטעמו, אין מקום לקבל את טענתו של הנאשם לפיו בשל חוסר יכולת כלכלית לשלם שכ"ט לרו"ח, לא הגיש את הדו"חות השנתיים, שהרי אי יכולת זו הייתה אמורה לשתק את פעילות החברה ולא להמשיך ולנהל אותה שנה אחרי שנה תוך ביצוע עבירות מס. ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה בנושא, בה ביהמ"ש העליון אישר עונש מאסר בפועל בן 7 חודשים. לאור האמור לעיל, עתר להשית קנס על נאשמת מס' 1, להטיל על נאשם מס' 2 מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס והתחייבות שלא יעבור עבירות נוספות.

3. ב"כ הנאשמים ציין כי נאשם מס' 2 הודה והורשע בעבירות של אי הגשת דו"ח אישי ודו"חות החברה, ואין המדובר בביצוע עבירות של העלמת מס. עוד הוסיף כי נאשם מס' 2 הגיש את דו"חותיו האישיים ביום 03.12.09, וכי שיעור המס אשר נוכה מתוכם נמוך בהרבה מזה הטוען לו ב"כ המאשימה. לדבריו, פקיד השומה לקח את מחזור החברה מבלי להתחשב בהוצאותיה ובניכויים המותרים, הרים מסך בין החברה ליחיד וייחס את כל הכנסותיה ליחיד. כמו כן לא זימן את הנאשם, ולו פעם אחת, לדיון שומה כמתחייב ע"פ הפקודה. עוד הוסיף כי נאשם מס' 2 לא הגיש את שלושת הדו"חות של החברה הואיל והוכרז ע"י ביהמ"ש המחוזי בת"א כפושט רגל. כתוצאה מכך, נותר נאשם מס' 2, בן ה- 61, ללא מקור פרנסה משך זמן רב, נקלע להליכי פשיטת רגל בעקבות קריסת העסק ונותר ללא קורת גג. לכן, לא עמדה בידו היכולת להסיר את המחדלים במלואם. ב"כ הנאשמים הגיש פסיקה לפיה, למרות שלא הוסרו המחדלים הטיל ביהמ"ש עבודות שרות וקנס. אשר על כן, עתר לשקול בחיוב הטלת מאסר בעבודות שרות ולזמן קצר ככל הניתן.

4. הנאשם העיד על נסיבות חייו הקשות אשר הביאו אותו לקריסה כלכלית וביקש מביהמ"ש לעשות עימו חסד.

5.אין להכביר במילים באשר לפגיעה הקשה שגורמת עבריינות המס למשק, לכלכלה ולמגוון היבטים חברתיים הנוגעים לנטל תשלום המיסים. בשל הקושי הרב שבחשיפתה, הבהירו בתי המשפט בפסיקותיהם הרבות את החשיבות בנקיטת יד קשה בטיפול בעבירות אלה, ואת הצורך בהענקת משקל מיוחד להיבט ההרתעתי של העבריינים במסגרת שיקולי הענישה, שלא יצא החוטא נשכר ולמען יראו וייראו.

ברע"פ 512/04 מוחמד בן נבהאן אבו עבייד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 15/04/04), היטיבה לתאר את המצב שנוצר עקב עבירות בתחום המס, כב' השופטת פרוקצ'יה:

"העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, אינה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האימון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס - פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת בפסיקת בית משפט כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה".

כמו כן ע"פ דבריו של כב' השופט ג'ובראן בע"פ 6474/03 יוסף מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3), 721, בפסקה 7, בקובעו:

"עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה ומכאן יש מקום ליתן לכך משקל בענישה על הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית" (ראה ת"פ (נצרת) 7228/97 מדינת ישראל נ' דיב, תק-של 99(2), 130).

6.המשוואה בה נוקטת פסיקת ביהמ"ש בשנים האחרונות אינה בדיקת מצבו ויכולתו הכלכלית של הנאשם מחד, אל מול גובה הקנס שיוטל אלא משוואה שונה שבה נבחן הרווח שהפיק הנאשם ממעשיו אל מול הקנס שבא להכותו בכיסו ואף להרתיעו מלשוב ולגזול את כספי המדינה. בע"פ 1601/03 עיני נ' מדינת ישראל פ"ד נט(5), 949 (2005), ציינה כב' השופטת חיות:

"קנס המוטל על נאשם שהורשע בדין נועד, בין היתר, "להכותו" בכיסו, בייחוד מקום שבו הפיק מן העבירות שבהן הורשע רווח כלכלי ...מטעם זה ראוי כי הקנס הכספי יביא בחשבון את סכום הרווח האסור שהופק, וכן ראוי כי הכלל של אחידות הענישה יישמר בהקשר זה לגבי מעורבים שונים שהפיקו רווחים אסורים בסדר גודל דומה". (ההדגשה שלי א.נ).

אף אם הנאשם היה מגיע להסדר ומסיר את מחדליו, אין הדבר היה מהווה כתחליף ענישה. ברי, אפוא, כי אי הסרת המחדלים מהווה שיקול לחומרה.

7.לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים ושקלתי את הנסיבות הצריכות לעניין ובהן, גילו של הנאשם 2, העדר עבר פלילי, הודאתם של הנאשמים והחיסכון בזמן שיפוטי יקר- מחד, חומרת העבירות והאינטרס הציבורי- מאידך, גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשמת 1:

קנס בסך 100 ₪.

נאשם 2:

א. מאסר בפועל למשך 6 חודשים.

לאחר שנתקבלה חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, לפיה, הנאשם יכול לעבוד בכל עבודת שירות, ללא מגבלה וניתנה המלצה על ידי הממונה להציב הנדון בעבודת שירות ציבורית, במקום העבודה "מרכז יום לקשיש" רמלה, חמישה ימים בשבוע, במשך 8 וחצי שעות שבועיות, והנאשם הביע את הסכמתו למקום העבודה הנ"ל להמרת המאסר בפועל בעבודות שירות, הריני קובעת, שהנאשם יישא את עונש המאסר שהוטל עליו בתיק זה ולמשך תקופה של 6 חודשים בעבודות שירות.

תחילת ריצוי עבודות השירות ביום 21.10.10.