מ.י. מס הכנסה - חקירות ירושלים נ' בטא טכנולוגיה אקוסטית בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול כתב אישום מחמת טענה של הגנה מן הצדק.

1.כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין אי העברת ניכויים בסך של כ-380,000 ₪ בתקופות 12/02 ו-3/03-12/03. המדובר בסכומים שנוכו ממשכורות ששולמו לעובדים ומתשלומים לקבלני משנה ואשר ללא הצדק הסביר לא שולמו במועד לפקיד השומה.

2.לטענת הנאשמים, הנאשמת 1 (להלן: הנאשמת) עסקה בהקמת אולמות כנסים וביצוע עבודות אקוסטיקה עבור עיריות, רשויות מקומיות, מוסדות ציבור ואוניברסיטאות. בשנת 2001 התקשרה הנאשמת עם עירית טירה לביצוע עבודות כאמור, בגינן נותרה העיריה חייבת לנאשמת סך של כ- 350,000 ₪ (על פי חשבון סופי מיום 11/12/02). משלא עמדה העיריה בחובותיה, העבירה לנאשמת המחאת זכות בגין הקצבות שהיתה אמורה לקבל מאוצר השלטון המקומי. המחאת הזכות לא כובדה על-ידי אוצר השלטון המקומי.

כמו כן הנאשמת התקשרה עם אוניברסיטת באר שבע לביצוע עבודות ולא קיבלה מלוא התמורה בגינן בסכום של כ- 417,000 ₪.

3.לטענת הנאשמים, העיריה והאוניברסיטה הינן זרוע שלטונית ארוכה של המדינה ואלה נותרו חייבות לנאשמת סכומים אלה עד היום.

הנאשמת נקלעה לקשיים, בין היתר, בשל אי העברת הכספים הנ"ל ונכנסה להליכי פירוק בשנת 2003.

לטענת הנאשמים, קיים קשר סיבתי הדוק וישיר בין אי תשלום חובם של העיריה והאוניברסיטה במהלך שנות המס 2002-2003, לבין אי העברת הניכויים באותן שנים.

4.המאשימה טענה בתגובה כי טענה של הגנה מן הצדק תתקבל במקרים קיצוניים, בהם מדובר בהתנהגות בלתי נסבלת של הרשות וכי ביטולו של הליך פלילי מטעם זה, מהווה מהלך קיצוני שינקט במקרים חריגים ביותר.

עוד נטען כי לא מתקיים קשר סיבתי בין אי תשלום החובות לנאשמת לבין אי העברת ניכויים על ידה מאחר ומדובר באי העברת ניכויים ממשכורות שמשלם מעביד לעובדיו ומהווה חלק בלתי נפרד מהמשכורות הנ"ל. מטרת סעיף 219 לפקודת מס הכנסה היא לשלול דילמה מצד המנהל, בעת הווצרות קשיים כלכליים, בשאלת השימוש במס שנוכה משכרו של העובד.

עוד נטען כי כספי הניכויים אינם כספי המעביד ואין הוא רשאי להשתמש בהם.

המאשימה הוסיפה כי לא מתקבל על הדעת שבכל פעם שיהיה לאזרח סכסוך כספי עם המדינה, יוכל לבחור שלא לקיים את הוראת החוק.

5.הנאשמים מצד אחד והמאשימה מהצד השני הפנו לשורה של פסקי דין, כל אחד לתמיכה בטענותיו.

הנאשמים הפנו לת.פ. 12670/00 מ"י נ' חברת נחמן בסרגליק בע"מ (להלן: פרשת בסרגליק) שם בוטלה הרשעת הנאשמים בעבירות של אי הגשת דו"חות למע"מ במועד, משהתברר כי הנאשמת לא היתה מסוגלת לשלם את סכומי המע"מ כשמזמיני העבודות, בעיקר משרדי ממשלה, לא שילמו לה את סכומי הקרן.

הנאשמים הפנו גם לע"פ 4470/98 מדינת ישראל נ' מכון טיילור מדעי תעשיה וניהול בע"מ (להלן: פרשת מכון טיילור) בו הוטל עונש מקל בנסיבות דומות לפרשת בסרגליק.

הנאשמים הפנו גם לחוו"ד סגן פרקליט המדינה לענייני מיסים שניתנה בתיק החקירה כנגד עמותת התזמורת הסימפונית ירושלים, (להלן: עמותת התזמורת), שם הוחלט שלא להגיש כתב אישום בגין עבירות של אי העברת ניכויים בסכום נכבד, מן הטעם שהעמותה נקלעה למצוקה כספית לאחר שגופים שלטוניים החברים בה, לא העבירו לעמותה את התקציבים שהתחייבו להעביר.

6.המאשימה הפנתה לעמ"ה 1031/00 שאנן האגודה הציבורית לטיפוח איכות הסביבה והחיים כנגד פקיד השומה ולע"א 4381/90 פ"ש חיפה נ' הד הקריות בע"מ המתייחסים למשולש היחסים בין רשויות המס, המעביד והעובד והחובה להעביר כספי העובד לרשויות המס, כשהמעביד משמש צינור בלבד.

המאשימה הפנתה עוד לרע"פ 4844/00 ברקאי נ' מדינת ישראל שם נקבע כי אפילו העברת הניכויים תמוטט את החברה, עליה להעביר את הכספים ליעדם שכן מדובר בכספים שאינם שייכים כלל לחברה ואין היא רשאית לבסס את פעילותה הכלכלית עליהם.

7.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להדחות מהטעמים הבאים:-

א.טענות הנאשמים נסמכות על עובדות השנויות במחלוקת בין הצדדים, בעיקר ביחס לקשר הסיבתי בין אי קבלת הכספים המגיעים לנאשמת מהרשויות, לבין אי העברת הניכויים.