מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' פילץ

הכרעת דין

כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מייחס לו עבירה של הסעת ילד שטרם מלאו לו 8 שנים במושב הקדמי כאשר הוא אינו רתום במושב בטיחות או מושב מגביה המתאים לגובהו ומשקלו של הילד.

הנאשם הודה בכך שהסיע ילד ברכב, אך טוען שהילד לא ישב במושב הקדמי אלא היה חגור בספסל האחורי של הרכב.

מטעם המאשימה העיד השוטר גיריס ניקולא (להלן: השוטר).

על פי עדותו של השוטר הוא עמד באזור שער יפו לצורך ביצוע בידוק רכבים ואבטחה והבחין בנאשם נוסע לעברו. בתחילה השוטר לא הבחין בילד, עקב מימדיו הקטנים. רק כאשר הנאשם הגיע למרחק של כ-6 מטר מהשוטר הבחין השוטר כי ברכב יושב ילד במושב שליד הנהג, כאשר הוא אינו רתום.

הנאשם העיד לעצמו.

לגרסת הנאשם השוטר עצר שני כלי רכב וטיפל בהם קודם לטיפול בנאשם. עקב התמשכות הטיפול איבדו הנאשם ובנו את סבלנותם, והנאשם לחץ על השוטר לזרז ולסיים את הטיפול. לנוכח לחץ זה בחר השוטר להתנכל לנאשם ורשם את הדוח, למרות שבזמן הנהיגה, קודם שהנאשם נעצר על ידי השוטר, בנו של הנאשם ישב בספסל האחורי כאשר הוא חגור כדין. השוטר בחר לייחס לנאשם עבירה זו כאשר הבחין בבנו של הנאשם, בזמן שהרכב בעצירה, שוכב על ברכי הנאשם.

לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים באתי לידי מסקנה כי יש לקבל את גרסת השוטר ולדחות את גרסת הנאשם.

מדובר בשוטר ותיק, מנוסה ומיומן אשר הוצב במקום, בין היתר, לצורכי אכיפה.

לא הוצג לפני נימוק מתקבל על הדעת שיש בו לבסס הנחה כי השוטר טעה או לא דיבר אמת. אני מתקשה לקבל את גרסת הנאשם כי השוטר ביקש להתנכל לנאשם לאחר שהנאשם לחץ עליו לזרז את סיום הטיפול.

מדוע זה יאלץ השוטר להיכנס לדין ודברים עם הנאשם, זאת בזמן שהיה באפשרותו פשוט להתעלם מהערותיו ולהמשיך בעבודתו. ככל שהתנהגותו של הנאשם היתה חמורה במידה שהפריעה לשוטר להמשיך בפעילותו, והשוטר ביקש לתת ביטוי להתנהגות הנאשם, היה באפשרותו לפעול על מנת שתיוחס לנאשם עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. אין זה מתקבל על הדעת כי שוטר יבקש לייחס לנאשם עבירה פחותה, בזמן שהשוטר מבקש להיטפל לנאשם.

בהעדר טענות של ממש כנגד הגינותו של שוטר, מהימנותו אינה מוטלת בספק וביהמ"ש יכול לבסס עליה קביעות עובדתיות איתנות (ע"פ (י-ם) 2416/08 גלבוע נ' מדינת ישראל).

זאת ועוד, השוטר שלל את האפשרות כי יעצרו על ידו מספר כלי רכב במקביל לצורך בדיקה וטיפול. השוטר העיד מפורשות כי נוהל מסוג זה אינו קיים במשטרה והוא באופן אישי אינו נוהג כך. לא מצאתי סיבה לפקפק בגרסתו של השוטר.

לאור כל האמור ועל אף שמדובר בעדות יחידה במשפט פלילי, אני מחליט להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום ז' טבת תשע"א, 14/12/2010 במעמד הנוכחים.

מרדכי כדורי, שופט

גזר דין

לנאשם נמסרה הודעת תשלום קנס ע"ס 250 ש"ח, בה יוחסה לו עבירה של הסעת ילד שאינו רתום כדין.

לאחר ניהול הוכחות הורשע הנאשם בעבירה הנ"ל.

שעה שנאשם בוחר לנהל משפט הוכחות בעניינו אין בית המשפט כבול לסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס (ע"פ (ירושלים) 2452/08 פדרמן נ' מדינת ישראל).

המחוקק אפשר לנאשם לשלם סכום קנס מינימלי ומופחת, מבלי להדרש להליכים משפטיים. אם נדרשו הליכים משפטיים והנאשם הורשע, לא יפחת הקנס שיוטל עליו מהסכום הנקוב בהודעת הקנס (סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי).