מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' מימון

בפני

כב' השופט אברהם טננבוים

הכרעת דין

החלטתי לזכות את הנאשם, ומן הראוי שאסביר כיצד בכלל הגיע הנאשם שלפנינו (מר מימון) להיות נאשם.

כנגד מר רפי גיל (להלן: "מר גיל") שהיה בעליו הרשום של אופנוע מס' 2380800 בתאריך 24.09.2009 הוגש כתב אישום לאחר שאופנוע עם מספרו של מר גיל נתפס כשהוא בנסיעה מעל המהירות המותרת בחוק על ידי מצלמה.

כאשר התייצב הנאשם בפני בית המשפט טען כי האופנוע לא היה בחזקתו בזמן ביצוע העבירה. מר גיל הסביר בבית המשפט כי מאחר שהאופנוע לא היה תקין ומושבת בחנייתו החליט למוכרו. בספטמבר 2008 מכר מר גיל את האופנוע למר מאיר כהן (להלן: "מר כהן"). האופנוע הובא לתיקון על ידי הצדדים למוסכו של מר אבנר מימון (להלן: "הנאשם ו/או מר מימון").

מר כהן טען בפניי, כי לאחר שראה כי הנאשם (מימון) לא הצליח לתקן את האופנוע הוא החליט לחזור בו מהעסקה וביקש מהנאשם את כספו בחזרה. מר כהן אף עידכן את מר גיל בעניין. לדבריו של מר כהן, למרות הודעתו הנ"ל הנאשם החליט להמשיך לתקן את האופנוע על מנת שיוכל למוכרו בחזרה למר גיל.

בדיון שהתקיים ביום 07.01.2010 העידו בפניי מר גיל ומר כהן ואמרו כי ביום האירוע 02.12.2008, האופנוע לא היה בבעלותם ולא היה בהשגחתם. וכי היה בבעלותו ובמוסכו של הנאשם. מכאן שהאחריות לעבירה היא על הנאשם. אשר על כן , עוד ביום 07.01.2010 תיקנתי את כתב האישום. מר מימון הפך לנאשם, והוא הוזמן בתאריך 18.02.2010.

בתאריך 18.02.2010 מר מימון הופיע לפני וטען, כי האופנוע לא היה באחריות ולא היה בהשגחתו ועל כן התיק נקבע להוכחות ליום 11.04.2010 בשעה 09:00.

בדיון ההוכחות שהתקיים לפניי, הנאשם לא הכחיש שהאופנוע הועבר לידיו וכי היה במוסך, אך טען כי האופנוע המצולם אינו אותו אופנוע אלא אופנוע הנושא לוחית זיהוי מזויפת. לטענה זו הצטרפו גם מר כהן ומר גיל. כל השלושה טענו כי האופנוע המקורי היה אופנוע כבד ולא דומה לאופנוע המצולם (מה שניתן לראות גם ברישיון הרכב). גם התביעה הצטרפה בחצי פה למסקנה זאת.

ראוי לציין, כי איש מהשלושה לא יכל לומר לי היכן היה האופנוע המקורי ביום ביצוע העבירה וכל אחד מהם הסיר כל אחריות מעצמו. עוד אציין, כי רק בחודש אוגוסט 2009 קנה מר גיל בחזרה את האופנוע מהנאשם והוא הבעלים הרשום כיום.

אולם מסתבר שמאן דהוא הסיר את מספר האופנוע והרכיב אותו על אופנוע אחר. שאלה היא אם הייתה רשלנות של מי מהמעורבים בכך שהמספר הודבק לאופנוע אחר, אך איש מהם לא הואשם באשמה מעין זאת.

לאור האמור לעיל, משנראה שמדובר באופנוע אחר לחלוטין, ולא ניתן לדעת בוודאות מי נהג באותו אופנוע אחר ביום ביצוע העבירה, החלטתי לזכות את הנאשם מימון מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בירושלים.

המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לצדדים, וכן למר מימון ולמר מאיר כהן

ניתנה היום, י"ד סיון תש"ע , 27 מאי 2010, בהעדר הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: