מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' טובול

החלטה

תשובתו של העד תינתן במנותק לאמור במסמך משרד הרישוי, שכן השוטר אינו פועל על פי האמור במסמך זה.

ניתנה והודעה היום כ"ה תמוז תש"ע, 07/07/2010 במעמד הנוכחים.

מרדכי כדורי, שופט

הכרעת דין

הנאשם הובא לדין באשמה של נהיגה בשכרות בכך שסירב לדרישתו של שוטר ליתן דגימה של אויר ינשוף.

במועד ההקראה הודה הנאשם בסירובו לדרישה אך טען כי דרש לבצע כל בדיקה אחרת, כולל בדיקת דם, על מנת להזים את חזקת השכרות. לדבריו, הוא עוכב במשך למעלה מ- 3 שעות לשם ביצוע בדיקת דם, שלא נעשתה לבסוף, ולאחר ששוחרר לדרכו איפשרו לו השוטרים לנהוג.

מטעם המאשימה העידו שוטר מתנדב, מר קורנל טמבורו (להלן:המתנדב) והשוטרת אתי מזרחי (להלן:השוטרת).

על פי עדותם של השוטרים נעצר הנאשם על ידי המתנדב בשעה 03:50, והתבקש על ידו לבצע בדיקת אינדיקציה. הנאשם סירב לבצע את הבדיקה ולשוחח עם השוטרים. הנאשם מסר לשוטרים כי אינו מאמין בבדיקה מאחר וקרא בתקשורת שזה "לא טוב ולא חוקי".

השוטרים העידו כי הסבירו לנאשם את מטרת הבדיקה ואת משמעות הסירוב, כי הנאשם סירב לשתף עימם פעולה, לא הסכים לבצע בדיקת מאפיינים, להשיב לשאלות ולחתום על מסמכים.

בחקירתם הנגדית שללו שני השוטרים את גרסת ההגנה לפיה הנאשם ביקש מהם לבצע בדיקת דם או בדיקה אחרת.

השוטרת העידה כי באירוע השתתפו היא והשוטר המתנדב בלבד, רק בשלב מאוחר יותר השתתפה שוטרת נוספת, אשר פעילותה הסתכמה בכך שהזיזה את רכבו של הנאשם.

הנאשם בעדותו גרס כי עדי המאשימה הינם עדי שקר. לדבריו לא נעצר בשעה 03:50 אלא בשעה 00:30 לערך, הוא לא נעצר על ידי המתנדב אלא על ידי שוטר אחר, באירוע השתתפו שוטרים רבים, כולל קצינה שפרטיה לא נמסרו, הוא הודיע לשוטרים שהמכשיר לא אמין ושהוא מוכן לעשות כל בדיקה אחרת. בעדותו טען הנאשם שהוא כלל אינו מכיר את השוטרת וכי המתנדב היה השוטר השלישי או הרביעי ששוחח עימו. לגרסתו, סירב לשוחח עם המתנדב מאחר וזה צעק ואיים עליו. עוד העיד הנאשם כי נדרש על ידי הקצינה להמתין במקום על מנת להילקח לבדיקה, אולם לאחר שעוכב למעלה מ- 3 שעות הוא לא נלקח לבדיקה.

עוד העיד הנאשם כי הוא סובל ממחלה קשה בכליות, לאחר כריתה של כליה אחת וייתכן לפני כריתה של כליה נוספת. לגרסתו, מצבו הרפואי אינו מאפשר לו לשתות אלכוהול, שכן הדבר יהווה גזר דין מוות עבורו.

הנאשם כפר בגרסת עדי המאשימה כי הסבירו לו מה המשמעות של סירוב לבדיקת ינשוף וכי הציעו לו לבצע בדיקת מאפיינים. עוד העיד הנאשם כי באותו ערב לא שתה כלל אלכוהול, וכי טענת השוטרת כי מפיו נדף ריח של אלכוהול הינה "טעות גדולה".

הלכה למעשה, אין מחלוקת כי הנאשם סירב לבצע בדיקת נשיפה. לטעמה של ההגנה, הנימוק שעמד בבסיס סירובו של הנאשם, אי אמון במכשיר הינשוף לאור מידע עליו נמסר בתקשורת, יש בו כדי להפריך את חזקת הסירוב החלה ברגיל על מי שמסרב לבדיקת ינשוף, וכדי לחייב את המשטרה לאפשר לנאשם לבצע בדיקת דם.

אין בידי כדי לקבל את עמדת ההגנה.

כלל מושרש היטב בפסיקה הוא כי אין לנאשם זכות לבחור את האופן בו תיערך לו בדיקת השכרות. נאשם אינו זכאי לדרוש בדיקה ספציפית שכן אין בחקיקה, בתקנות או בפסיקה כל אסמכתא המקנה לנבדק הפוטנציאלי סמכות להורות לבודק באיזה אמצעי מדידת אלכוהול ישתמש (ע"פ (תל אביב) 70007/01 אלבו נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק הדין). שיקול הדעת בעניין הדרישה למתן דגימה לאויר ינשוף נתונה לשוטר דווקא, מה גם שהדרישה למתן דגימת דם עניינה בנהג שהיה מעורב בתאונת דרכים על פי סעיף 64 (ב) לפקודת התעבורה (ע"פ (ירושלים) 4978/09 אלדר נ' מדינת ישראל (21/1/2010)). נבדק חייב לבצע את הבדיקה באופן סמוך להוראה שניתנת על ידי השוטר, והוא אינו רשאי להציב על דעת עצמו תנאים בעניין (ע"פ (תל אביב) 7026/09 בנימיני נ' מדינת ישראל). אין זה מקומם של השוטרים לשכנע ולהתעמת עם חשודים המסרבים להיבדק. מי שלא נבדק אין לו להלין אלא על עצמו (תת"ע (ירושלים) 16233/09 מדינת ישראל נ' הליסי).

חוסר אמונו של הנאשם במכשיר הינשוף, אשר נרכש כתוצאה מפרסומים שונים בתקשורת, אינו מהווה נימוק המצדיק את סירובו של הנאשם, ואין בו משום צידוק להפר את ההוראה הקבועה בסעיף 64ד (א) לפקודת התעבורה, המחייבת נהג ברכב לתת דגימה על פי דרישת שוטר.

יתרה מכך, נקבע כבר בפסיקה כי כאשר הרשעה מבוססת על סירוב להיבדק, לא תשמענה טענות כנגד מכשיר הינשוף (ע"פ (ירושלים) 2287/08 קיטמן נ' מדינת ישראל).

אינני מוצא לתת משקל להודעת משרד התחבורה שהציגה ההגנה (נ/1), ולו מאחר ולא היה בה כדי לשמש נימוק לסירובו של הנאשם. זאת ועוד, אין בהודעת משרד הרישוי כדי לבסס הנחה שנהג רשאי לסרב לדרישתו של שוטר לבצע בדיקת נשיפה לגילוי אלכוהול.