מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' גלנט

הכרעת דין

הנאשם בפניי נאשם בכך שנסע ברכבו בדרך עירונית בה מותרת מהירות מרבית של 50 קמ"ש במהירות של 93 קמ"ש.

העיד בפניי שוטר שהוא מפעיל מיומן ושערך את בדיקות הכיול הנדרשות בתחילת המשמרת ובסיומה ולא מצאתי כי נפל פגם בהפעלה.

העובדה שיומן ההפעלה לא הוגש אינה מעלה ואינה מורידה מאחר והנאשם לא ביקש זאת מהמאשימה במועד ההקראה.

העיד בפני הנאשם שטען שנסע במהירות של 50 קמ"ש למרות שכפר בכך שזו המהירות המותרת במקום.

אין מחלוקת שמדובר בשטח עירוני, כך העיד גם בנו של הנאשם שהוא שוטר צבאי. זאת גם עולה מן התמונה נ/1.

ב"כ הנאשם טוען כי בהעדר שילוט בכניסה לשטח עירוני, הרי שהמהירות המותרת היא ברירת המחדל בישראל היינו 80 קמ"ש.

בכל הכבוד אני דוחה מכל וכל טענה זו. ראשית המדובר בטענה הטעונה הוכחה. על הנאשם היה להוכיח שמקום האכיפה הוא דרך בין עירונית או לפחות להוכיח שאין שילוט בכניסה לשטח העירוני.

קבלת טענתו של ב"כ הנאשם תגרום לכאוס מוחלט ואסביר. היעלה על הדעת כי אם יוסר שילוט של דרך עירונית בכניסה לעיר ירושלים יהפכו כל הכבישים אוטומאטית לכבישים בהם המהירות המותרת היא 80 קמ"ש?

הסביר זאת בנו של הנאשם שהוא ככל הנראה שוטר מצויין ואמר שכל צומת מבטלת את התמרור והופכת את המהירות המותרת בדרך עירונית ל-50 קמ"ש. מאחר ואין מחלוקת שהאכיפה בוצעה לאחר כיכר, המבטלת כל שילוט שקדם לכיכר, הרי שהמהירות המותרת בשטח האכיפה היא 50 קמ"ש.

אוסיף ואומר כי גם תגובתו הספונטנית של הנאשם מוכיחה שידע שזו המהירות המותרת באותו אזור אכיפה שאם לא כן מדוע התעקש לומר שנסע ב-50 קמ"ש כאשר לשיטתו מותר היה לו לנסוע גם ב-80 קמ"ש.

טענותיו של הנאשם לעניין העד בדיקות כיול בתום משמרתו של השוטר נדחות על ידי וזאת מן הטעם שהנאשם עצמו אמר שאינו יכול לשלול שבטרם עלה השוטר לקצין השימוע, ביצע בדיקות אלו בחניון בניין כלל.

טענותיו של הנאשם לפיהן הפעולות הנדרשות מן השוטר מרגע קליטת המהירות ועד לרגע עצירת הנאשם מאיינות מראש את יכולתו לעצור את רכב הנאשם על אתר, נדחות על ידי שאם הייתי מקבלת אותן היה בכך משום איון של כל אכיפות הממל"ז בישראל. מכל מקום המדובר בטענה הדורשת הוכחה וחוות דעת מומחה, וחוות דעת כאמור לא הוצגה בפניי.

לסיום אתייחס גם לטענותיו של הנאשם לעניין היחס של השוטר עת התייצב לשימוע. השתכנעתי כי השוטר, שלא מצא את הקצין גליל, לא מיהר להחזיר לנאשם את הרשיון וזאת עד שיקבל הוראה מהקצין המוסמך. מצאתי כי בכך לא נפל פגם.

נוכח כל האמור לעיל ולאחר שהזהרתי עצמי כי המדובר בעדות יחיד אל מול עדותו של הנאשם מצאתי לקבל את גירסת המאשימה ולהעדיפה על פני גירסת הנאשם ובנו. הנאשם מורשע כאמור.

ניתנה והודעה היום י"ח אייר תש"ע, 02/05/2010 במעמד הנוכחים.

שרון לארי-בבלי, שופטת

גזר דין

הנאשם בפני הורשע בנהיגה במהירות של 93 קמ"ש בדרך עירונית בה המהירות המותרת היא 50 קמ"ש.

המדובר בחריגה של כמעט מאה אחוז. עברו של הנאשם אומנם אינו מכביד, אך בנסיבות העבירה לא מצאתי מנוס מהטלת פסילה בפועל.

אני דנה איפוא את הנאשם לעונשים הבאים: