מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' ברהום

גזר דין

הנאשם שלפני הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בתוקף.

עבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה חמורה הטומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל, ולא פחות מכך משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי ביהמ"ש (רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל). הנוהג בזמן פסילה ממשיך לסכן את שלום הציבור לאחר שבעבר כבר הוכיח כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, ומוכיח במעשיו כי לא ניתן להרחיקו מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב (רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו לבן).

חומרתה של העבירה מצדיקה הטלת עונש מאסר בפועל גם כאשר מדובר בעבירה ראשונה (ע"פ (י-ם) 8392/04 עליאן נ' מדינת ישראל, ע"פ (י-ם) 2748/08 שוויקי נ' מדינת ישראל).

לעבירות שבוצעו על ידי הנאשם נודעת חומרה יתרה פי כמה שכן הוא נתפס נוהג בזמן שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי בן 10 חודשים בגין עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילה (רע"פ 3878/05 הנ"ל), ובזמן שתלוי ועומד נגדו צו מבחן בגין עבירה של נהיגה ללא רשות.

עוד עומד לחובתו של הנאשם עברו התעבורתי המכביד הכולל לא פחות מ-33 הרשעות קודמות, בהן 4 עבירות קודמות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, 4 עבירות קודמות של נהיגה בזמן פסילה, מספר עבירות נוספות של נהיגה לאחר שרישיון הנהיגה פקע ועוד.

כמו כן עומד לחובתו של הנאשם עברו הפלילי הכולל עבירות של איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, נהיגת רכב ללא רישיון ועוד.

עם זאת, על ביהמ"ש להביא בחשבון את נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו של העושה (רע"פ 6115/06 הנ"ל).

יש טעם בטענת הסנגור כי העובדה שהנאשם נתפס נוהג בשטח חקלאי מפחיתה במידת מה מחומרתה של העבירה, שכן אין דומה הסיכון שיוצר נהג הנוהג בזמן פסילה בדרך בה עושים שימוש עוברי דרך נוספים, לסיכון שיצר הנאשם בנהיגתו בשטח חקלאי.

כמו כן, יש להביא בחשבון את הודאתו של הנאשם.

תסקיר שירות המבחן מפרט את נסיבותיו הקשות של הנאשם, הרקע המשפחתי הקשה והסבוך ממנו צמח, נסיונותיו להתבסס בעבודתו הנוכחית כחקלאי ונסיונות הטיפול בנאשם, שלא צלחו.

כבר נקבע כי נסיבות אישיות אינן מהוות היתר לביצוע עבירות חמורות המסכנות את שלום הציבור והמזלזלות באופן בוטה בשלטון החוק. על האינטרס הפרטני במקרה זה לקבל משקל פחות (רע"פ 4868/10 זועבי נ' מדינת ישראל).

יש אפוא להביא בחשבון את נסיבות ביצוע העבירה, אך יש לתת משקל נמוך בלבד לנסיבותיו האישיות של הנאשם. במיוחד נכונים הדברים שעה ששירות המבחן לא בא בהמלצה להמשך בהתערבות טיפולית בנאשם.

לאור המכלול האמור לעיל, אין הצדקה להימנע מלהפעיל את עונש המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם, ולהסתפק בהארכתו.

בהתחשב בכך שהנאשם פסול לתקופה ממושכת, נראה לי כי יש להימנע מלהטיל עליו פסילה לתקופה ארוכה מאוד.

אני דן איפוא את הנאשם לעונשים הבאים:

1.אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 7 חודשים.

2.אני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך 10 חודשים כפי שנפסק על תנאי על ידי בית משפט המחוזי בירושלים בתיק ת.פ. 2190/06 ביום 21/5/2007. מחצית התקופה תרוצה באופן חופף ומחציתה במצטבר.

סה"כ ירצה הנאשם 12 חודשי מאסר.

הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו בתחנת המשטרה במגרש הרוסים ביום 14/11/2010 עד לשעה 9:30.