מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' רונן ואח'

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשמים.

נגד הנאשמים הוגש כתב האישום המייחס להם עבירה של התקהלות אסורה, עבירה לפי ס' 151 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). כמו כן יוחסה לנאשם 1 עבירה של התנגדות למעצר- לפי ס' 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: פקודת סדר הדין הפלילי").

על פי עובדות כתב האישום, ביום 13.06.06, בין השעות 17:30-19:30, נתקהלו הנאשמים יחד עם עוד כ-47 משתתפים ברחוב קפלן סמוך לשער דוד בקריה בתל-אביב וקיימו הפגנה בלתי חוקית תוך קריאת קריאות בעלות אופי פוליטי, קריאות גנאי ובוז לשר הביטחון, המפכ"ל והשוטרים בשטח, תליית מודעות גרפיקה, הפרעה לסדר הציבורי והפרת השלום.

כן נטען כי הנאשמים לא שעו להוראת הפיזור שנתן סנ"צ אילן מור אשר הדגיש כי מדובר בהתקהלות בלתי חוקית, והחלו לצעוד בתהלוכה בכביש הסמוך למקום, תוך הפרת השלום והסדר הציבורי עד למעצרם על-ידי השוטרים.

בנסיבות אלו נטען שנאשם 3 הפריע לעבודת השוטרים בכך שהתיישב על המדרכה תוך אחיזת ידי מפגינים אחרים במטרה למנוע את מעצרו. כן נטען שבאותן נסיבות התנגד נאשם 1 למעצרו בכך שבעט והשתולל.

עד כאן לשון כתב האישום.

רקע

ביום 13.06.06, התקיימה משמרת מחאה מול משרד הביטחון, במהלך מבצע "עופרת יצוקה". במקום נכחו שלושת הנאשמים.

בסמיכות למקום ההפגנה התגודדו שתי קבוצות מפגינים נוספות.האחת,מפגינים מהצד הימני של המפה הפוליטית והשנייה ,מפגינים למען פולארד.

המחלוקת בין הצדדים הינה באשר להשתלשלות האירועים במהלך משמרת המחאה.

שתי שאלות עומדות להכרעה:

1.א. מה מספר המשתתפים בהתקהלות ומכאן, האם מדובר בהתקהלות אסורה.

ב. האם נאשם 1 נמנה עם חברי הקבוצה.

2.האם הופר השלום הציבורי?

1 אהאם מדובר בהתקהלות אסורה.

המסגרת הנורמטיבית:

עבירת ההתקהלות האסורה מוגדרת בסעיף 151 לחוק העונשין:

151. "שלושה אנשים לפחות שנתקהלו לשם עבירה, או שנתקהלו למטרה משותפת ואפילו כשרה ומתנהגים באופן הנותן לאנשים שבסביבה יסוד סביר לחשש שהמתקהלים יעשו מעשה שיפר את השלום, או שבעצם התקהלותם יעוררו אנשים אחרים, ללא צורך וללא עילה מספקת, להפר את השלום, הרי זו התקהלות אסורה".

אמנם החוק מגדיר כי די בשלושה אנשים שהתקהלו, באחת הנסיבות המנויות בסעיף 151 לחוק העונשין, כדי קיים את יסודות העבירה של "התקהלות אסורה", אך נכון ציינה ב"כ הנאשמים בסיכומיה כי ברע"פ 4760/98 נדיה מטר ואח' נ' מדינת ישראל (28.07.98. פורסם בדינים עליון 1998 (6) 1180) הביע כב' המשנה לנשיא ש. לוין (כתוארו אז) את השקפתו לגבי דרך יישומו של סעיף 151 לחוק העונשין בקובעו: