מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' רובין

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בכך שהחזיק בכמות של כמעט 2.5 ק"ג חשיש. האירוע אירע לפני כשנה וחצי, כתב אישום הוגש מיידית. הנאשם היה עצור כחודש וחצי ומצוי לאחר מכן בתנאים מגבילים למשך תקופה נוספת.

לנאשם אין הרשעות קודמות וככל הנראה גם אין תיקים פתוחים נוספים.

תסקיר שירות מבחן בעניינו העלה כי הנאשם תיאר אורח חיים תקין, אף שלא גוייס לצה"ל בנסיבות שלא גילה אותן לשירות המבחן.

בדיקת סם שנעשתה בשירות המבחן העלתה שהנאשם נקי מסמים.

שירות המבחן התרשם מפער ניכר בין תפיסתו של הנאשם את עצמו לבין עובדות כתב האישום ומכאן שנמנע מהמלצה טיפולית בעניינו.

הודייתו של נאשם, בין בתחילת הדברים ובין בסופם, מהווה תמיד מנוף באמצעותו רואה בית המשפט תקווה לשינוי, היות שהודיה וחרטה הינן היסוד לשינוי ובהעדר אלו, האופק אינו יכול להראות את קרן האור המקווה.

הנאשם כמובן חופשי לטעון לחפותו, אך בית המשפט לא יכול, אפילו מנוע, מליתן לו את ההקלה העיקרית העומדת ביסוד ההקלות העונשיות הנשקלות על ידי בית המשפט והיא ההקלה הנובעת מהצפי לשיקום כאמור.

מכאן, שההתייחסות הינה התייחסות לעבירה גופא, ההקלה היחידה בעניינו של הנאשם נובעת מהעדר הרשעות קודמות ותיקים נוספים.

העבירה עצמה היא עבירה חמורה, כמות הסם שאנו עוסקים בה היא כמות מסחרית בכל היבט אפשרי ובמובן זה מקבלים טיעוני התובעת משנה תוקף, מי שמחזיק כמות כה גדולה של חשיש חזקה שהוא מהווה עמוד תווך בשרשרת הפצת הסם ויש להתייחס באופן מחמיר במיוחד בעניינו.

לאחר שעיינתי בפסיקה שהוגשה לי על ידי שני הצדדים מצאתי כי שני הצדדים החטיאו בפסיקה שמסרו לבית המשפט. הפסיקה שהוגשה מטעם ההגנה עוסקת כולה ללא סייג במקרים בהם עברו הנאשמים בין בעבירות דומות ובין בעבירות חמורות הרבה יותר, הליך טיפולי ניכר שהחזיר אותם לדרך הישר באופן שאיפשר להעדיף אינטרסים פרטיים שלהם על פני ההרתעה הציבורית, מה שלא ניתן לומר בעניינו של הנאשם. הפסיקה שהוגשה על ידי התביעה עוסקת רובה ככולה במקרים של נאשמים שהיה להם עבר פלילי קודם ולכן גם היא אינה רלבנטית.

יחד עם זאת, עולה כחוט השני בכל גזרי הדין שנמסרו לעיוני כי ההתייחסות ההלכתית לעבירות סמים, קל וחומר בכמות כה גבוהה, היא התייחסות מחמירה ביותר.

לאחר ששקלתי את השיקולים לחומרא ולקולא ואיזנתי ביניהם, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.מאסר למשך 12 חודשים, בניכוי ימי מעצרו של הנאשם.

2.מאסר למשך 7 חודשים, ואולם הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו את העבירה בה הורשע לפני.

3.קנס בסך 20,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו, הפקדה בסך 4000 ₪ שהופקדה בתיק המעצר – תקוזז כנגד הקנס ויתרת הקנס תשולם ב – 15 תשלומים שווים כשהמועד הראשון בהם יחול 60 יום לאחר שחרורו של הנאשם מן הכלא וכל שאר התשלומים בכל 15 לחודש העוקב.

4.אני פוסל את הנאשם מהחזקת רשיון נהיגה למשך 11 חודשים, החל מיום שחרורו מן הכלא.

המוצגים יושמדו.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

ניתנה והודעה היום ב' ניסן תש"ע, 17/03/2010 במעמד הנוכחים.