מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' צמח

בפני

שופטת הדסה נאור

הכרעת דין

בין עיריית רמת השרון לנאשם מתנהלים שנים רבות מאבקים משפטיים לגבי גורלם של נכסים הנמצאים בבעלות הנאשם בשטחי העירייה ובתחומה, על רקע טענתם לחובות ארנונה שלא שולמו על ידו, תמורת החזקתו בנכסים אלה, כשלטענת הנאשם הוא אמנם בעל זכויות הבעלות בנכסים אך לא המחזיק בפועל ומכאן שאין לחייבו בתשלום חובות הארנונה שהצטברו במהלך השנים.

הכרעת דין זו לא באה לפתור את המחלוקת המשפטית שהתגלעה, בעניין זה, בין הצדדים, אך זו עמדה ברקע האירועים, שהביאו להגשת כתב האישום, המונח לפניי, נגד הנאשם.

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 21.2.05, סמוך לשעה 13:00, בבניין עיריית רמת השרון, פנה הנאשם אל נחמה ערן (להלן:"המתלוננת"), מזכירה במחלקת גבייה בעירייה, העביר לידיה מכתב המיועד לועדת ערר מקומית, וקיבל לידיו העתק המכתב חתום על-ידה.

מספר דקות מאוחר יותר שב הנאשם למשרדה של המתלוננת וביקש חזרה את מכתבו. המתלוננת הסבירה לנאשם כי יוכל לקבלו רק אם ישיב את העתק המכתב שנמסר לו.

בשלב זה החל הנאשם להשתולל, תוך שהוא צועק ומנסה לקחת בכוח את המכתב מידיה של המתלוננת, כשבהמשך תקף אותה, בכך שהצמיד ידו אל כתפה במטרה לקחת מידה את המכתב, בו אחזה.

בעקבות האירועים הגיע המאבטח, שלמה שוורץ (להלן:"המאבטח"), למשרדה של המתלוננת והוציא את הנאשם אל מחוץ לבניין העירייה, שם איים הנאשם על המאבטח באומרו:"אתה לא יודע מי אני, אני מכיר אנשים".

על כל אלה מייחסת המאשימה לנאשם, בפרק הוראות החיקוק שבכתב האישום, עבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי, על פי סעיף 216(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין"), עבירה של תקיפת עובד ציבור, על פי סעיף 381(ב) לחוק העונשין ועבירת איומים, על פי סעיף 192, לחוק העונשין.

הנאשם הודיע, כבר בפתח הישיבה הראשונה, כי הוא מתנגד להיות מיוצג בהליך על ידי עו"ד ולכך שימונה לו סנגור ציבורי וביקש לייצג את עצמו, חרף הצהרת ב"כ המאשימה כי נוכח עמדתה לעונש קיימת חובת ייצוג. בהמשך סרב בתוקף לשתף פעולה עם עורך הדין שמונה לו, מטעם הסנגוריה הציבורית. לאחר שהובהרו לו הסיכונים המשפטיים בפניהם הוא עומד ולאור עמדתו העיקשת, שוחררו, הסנגור שמונה והסנגוריה הציבורית, מייצוגו והוא ניהל את הגנתו על פי מיטב כישרונו, הבנתו ויכולותיו.

בתשובתו לאישום כפר הנאשם בעבירות המיוחסות לו ופירט בקצרה את גרסתו לעובדות המתוארות בכתב האישום.

מהעובדות, כפי שהתבררו, במהלך ניהול התיק, עולה כי אין מחלוקת שהנאשם הגיע, במועד הנטען בכתב האישום, למשרדי עיריית רמת השרון ובהמשך בא בדברים עם המתלוננת והעביר לידיה מכתב המיועד לועדת הערר.

אין גם מחלוקת כי הנאשם יצא את חדרה של המתלוננת ולאחר שהות קצרה שב על עקבותיו ודרש לקבל את המסמך חזרה.

אין גם חולק שהגזברית, הגב' אורית פפר (להלן:"גב' פפר"), הגיעה באותו שלב לחדרה של המתלוננת וכי סביב דרישת הנאשם, לקבל חזרה את המכתב, התפתח בינו לבין הגב' פפר והמתלוננת דין ודברים מילולי, שהוביל להגעת המאבטח, אשר ליווה את הנאשם החוצה.

המחלוקת העובדתית מתמקדת, אפוא, בשאלות הבאות, שחלקן מהותיות יותר וחלקן פחות:

האם כנגד המכתב לועדת הערר, שמסר הנאשם למתלוננת, החזירה לו האחרונה עותק חתום על ידה, לאחר שרשמה עליו, בכתב ידה, "התקבל", כטענתה, או שמא, כטענת הנאשם, סירבה לחתום על ההעתק בהוראתה של הגב' פפר.

מה הייתה תגובת המתלוננת והגב' פפר לבקשת הנאשם לקבלת המכתב חזרה? האם, כטענת המתלוננת, ביקשה, חלף המכתב שיוחזר, את העותק החתום, שמסרה לנאשם, או שמא, כטענתו, חטפה הגב' פפר את המכתב וההעתק מהשולחן או מידו וסירבה להחזיר לו את העותק המקורי של המכתב.

האם, במהלך הדין ודברים, שהתפתח בין הנאשם לגב' פפר והמתלוננת, התפרע הנאשם, השתולל, צעק ותקף את המתלוננת, בכך שהצמיד ידו אל כתפה, במטרה לקחת מידה את המכתב, כנטען בעובדות כתב האישום ועלה מעדות המתלוננת, או כטענת הנאשם, אף שהגב' פפר, סירבה להחזיר לו את המכתב, הוא נשאר פסיבי - לא השתולל, לא צעק ולא תקף את המתלוננת.

האם איים הנאשם על המאבטח, בהטיחו לעברו את המשפט:"אתה לא יודע מי אני, אני מכיר אנשים", כטענת המאבטח, או כטענת הנאשם, לא רק שהוא לא איים על המאבטח, אלא, להיפך, הוא הותקף על ידו, בעת שהלה הוציאו מהחדר, בכך שדחף אותו, חנק אותו והטיח ראשו בקיר.