מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' סמין

ה כ ר ע ת - ד י ן

1.הנאשם עומד לדין בגין ביצוע עבירה שעניינה "איומים".

בכתב האישום נטען, כי בתאריך 25.4.08 בשעת ערב, לאחר ויכוח עם מתפללי בית כנסת, שלף הנאשם אקדח שנשא עמו בתוך נרתיק, הניף אותו, ובכך איים על הנער אלי כהן רחמני, במטרה להפחידו.

2.ברקע האירוע, ויכוחים ומחלוקות שהיו בין חברי ומתפללי בית הכנסת "החיד"א", ברח' דון יוסף נשיא בבני ברק, על דרך ההתנהלות בבית-הכנסת בזמן התפילה. אחד מאותם ויכוחים התעורר בין הנאשם לבין אברהם כהן רחמני במהלך התפילה בחג הפסח תשס"ח, 25.4.08. האירוע המתואר בכתב האישום התרחש בשעת ערב כאשר נסתיימה התפילה, והנאשם יצא מבית הכנסת. אחריו יצא אלי כהן רחמני, שהיה כבן 16, הוא המתלונן בתיק.

3.המתלונן, רחמני, והנאשם, הם בלבד העידו לגבי נסיבות האירוע.

רחמני הוא היום כבן 18. לדבריו, באותו יום, שבו חל החג השני של פסח, התעורר רוגזם של באי בית הכנסת על הנאשם, וזאת, משום שהתפרע, הפר את כללי ההתנהגות בבית הכנסת, ובעיקר, נהג בבוטות כלפי אברהם, אביו של רחמני, שהוא ראש ועד בית הכנסת. בסיום התפילה ביקש רחמני לנזוף בנאשם משום שנהג בבוטות ובכעס כלפי אביו. על כן, יצא מבית הכנסת, רדף אחרי הנאשם מטרים ספורים, וצעק עליו. הנאשם רץ, נעצר כעבור 2-3 מטרים, ושלף מכיס החליפה שלו אקדח, והתעסק איתו. רחמני מסר כי נבהל מהמעשה, קפץ מיד אל מאחורי מכונית, וברח מהמקום.

4.הנאשם לא הכחיש כי במועד האמור נשא אקדח על גופו, והסביר, כי החזיק בו ברישיון, במסגרת עבודתו כמאבטח. מעבר לכך, הכחיש הנאשם את עבירת האיום שיוחסה לו. בעדותו הראשית טען, כי ביציאה מבית הכנסת ראה ארבעה אנשים שרצים אחריו; רחמני קפץ עליו, והוא נתקף הלם. נפלו הסידור והאקדח, והוא הרגיש "מסטול ממכות". לאחר שהרים את הסידור והאקדח הלך לביתו.

5.האירוע הוא כמסתבר תרחיש קצר, נקודתי. אם היו עדים נוספים – הם לא נקראו לעדות, לא מטעם התביעה ולא מטעם ההגנה. הגרסאות שמסרו הנאשם והמתלונן שונות ומכחישות זו את זו, וההכרעה ביניהן תלויה במידת האמון שניתן לתת במי מהשניים. ברי כי את האירוע יש לראות בקונטקסט המתאים, על רקע מערכת היחסים העכורה השוררת בין המחנות בבית הכנסת, כפי שנחשפה בזעיר אנפין מתוך העדויות האמורות. נדרשת אפוא הכרעה באשר לטיב העימות שהתרחש בין הנאשם לבין רחמני הצעיר; ועיקר ההכרעה בשאלה, האם במועד האמור "שלף" הנאשם אקדח שנשא על גופו והחזיק בו אל מול רחמני.

6.אומר מיד, כי עדותו של רחמני עדיפה בעיניי על עדותו של הנאשם. תיאור האירוע שמסר רחמני היה ענייני, קצר וממוקד, והפרטים השזורים בתיאור - פשוטים, ישירים, מוחשיים והגיוניים. כך, לגבי סיבת הסכסוך שנעור באותו היום בין הנאשם למתפללים האחרים; כך, לגבי התנהגותו של הנאשם, וכך, גם לגבי מעשיו הוא עצמו ולבסוף – שליפת האקדח בידי הנאשם ["הנאשם יצא מבית הכנסת ואני רדפתי אחריו וצעקתי עליו..." (עמ' 6, ש' 4-5); "הוא רץ שתים שלוש מטר ועמד על יד החומה והוציא גוש כהה שחור, זה היה אקדח. הוציא מהכיס מהחליפה..." (שם, ש' 6); "ישר קפצתי מאחורי מכונית. אחרי שניה, תפסתי את הרגלים וברחתי משם" (שם, ש' 9)]. למרות שהוא צעיר בגילו, דיבר רחמני בביטחון ובשלווה המאפיינים אדם מבוגר. לא היה שמץ של היסוס בדבריו, ואת התיאורים ליוו תנועות ידיים, בהם הדגים את מעשיו של הנאשם. העדות הייתה קוהרנטית ומוצקה, ולהתרשמותי - כנה והגיונית. רחמני הפנים בהגינותו את תרומתו לתרחיש, כשרדף אחרי הנאשם וצעק עליו; אלא שנוכח מכלול הנסיבות של אותו רגע, ראה לכך הצדקה אישית, ערכית, משום שחש כי הוא מגיב להתפרעותו של הנאשם בבית הכנסת, ולעלבון שעלב באביו: "הרגשתי שמבזים את אבא שלי", אמר רחמני, "יצאתי לצעוק על אותו אחד שביזה את אבא שלי" (עמ' 8, ש' 4-6). רחמני הכחיש את טענת הסנגור כי תקף את הנאשם באותו אירוע וגם באירוע אחר בעבר, והביע פליאה על שהנאשם, שהוא בן 56, מגיב לצעקות של נער בן 16 בדרך כה אלימה כשליפת אקדח. רחמני הכחיש את טענת הנאשם כי גרם לנפילתו ותיאר כיצד רץ הנאשם עד לחומה, ושם נעצר, הסתובב והוציא את האקדח (שם, ש' 16-18); רחמני גם הכחיש את טענת הנאשם שארבעה אנשים תקפו אותו. כפי שאראה, הופרכה טענתו של הנאשם, כטענות אחרות, עקב הסתירות שנתגלעו בה. בשל כל אלה הייתה עדותו של רחמני כנה ואמינה בעיניי, וגם משום שהודה בהגינותו, שמעבר לשלב שליפת האקדח וההתעסקות איתו לא ראה כי הנאשם מכוון אליו ספציפית את האקדח (עמ' 7, ש' 30, עד עמ' 8, ש' 1), שהרי ברגע שראה את הנאשם מוציא את האקדח ומתעסק איתו - הוא מיד קפץ והסתתר מאחורי מכונית, וכעבור שניה נמלט מהמקום.

7.שונה מאוד באופייה הייתה עדות הנאשם, אשר התמיד ללכת סחור סחור, מיקד עדותו בתרחישים קודמים שהיו בינו לבין משפחת רחמני ובאי בית הכנסת, ונמנע מלהתמקד באירוע הנקודתי נשוא כתב האישום, עד שנקרא לסדר על-ידי סנגורו. הגרסה שהשמיע הנאשם במשפט, לפיה, נפל או נשמט האקדח מכיסו שעה שהותקף בידי רחמני – אינה מהימנה עליי, וזאת, בלשון המעטה. שכן, גרסה זו, שמשמעותה כי האקדח נחשף באורח אקראי ובלתי רצוני, ורק משום שהותקף ונפל ["הייתי בהלם. הממו אותי. משטוף... נפל הסידור. נפל האקדח..." (עמ' 9, ש' 19-20)], עומדת בסתירה מוחלטת לגירסאות שמסר הנאשם במועדים אחרים.

8.שלוש גרסאות אחרות השמיע הנאשם בהזדמנויות קודמות: בהודעתו במשטרה למחרת האירוע, הוא טען, כי רחמני 'רדף אחריו בצאתו מבית הכנסת, גילגל אותו על הברזלים, הרביץ לו, והפיל אותו, ואז נפלו הסידור והאקדח' (ת/4, ש' 8-10; ש' 26). יוער, כי בעקבות גרסה זו, ומשום שהנאשם טען כי בעבר רחמני תקף אותו באמצעות סכין, נחקר רחמני באזהרה, והכחיש את כל מעשי האלימות שיוחסו לו. התיק נגדו נסגר.

בתאריך 12.5.08 נערך עימות במשטרה בין הנאשם לבין רחמני. הוגש דו"ח עימות המתעד את חילופי הדברים. בהתאם לדו"ח העימות, טען הנאשם, כי ארבעה אנשים, ביניהם רחמני, קפצו עליו בצאתו מבית הכנסת. ועם זאת, הוא הודה כי החזיק באקדח, כשמטרתו להרתיע ולהפחיד אותם, ולהבריחם (ת/7, ש' 17-22). גרסה זו עומדת בסתירה מוחלטת לגרסת הנאשם בעדותו בבית המשפט וזו שהשמיע בהודעתו הראשונה (ת/4).

הנאשם נחקר במשטרה פעם נוספת ב-9.9.08, כשמטרת החוקר, רס"מ יולי לויט, ליישב את הסתירות שהתגלעו בין הגרסאות. החוקר עשה מלאכה נאמנה, וקרא באוזני הנאשם אחדות מאימרותיו הקודמות. התוצאה הייתה גרסה חדשה, שתחילתה הכחשה, והמשכה – הודיה מלאה במעשה האיום על רחמני באמצעות האקדח.

בשל תוכנה ואופייה, ובעיקר חשיבותה להבנת ההתרחשות, אביא את הודעתו השנייה של הנאשם כלשונה, וכך ניתן להתרשם ממכלול הגרסאות שבפי הנאשם, והפכפכותו (ת/5, ש' 3-54):

"ש. האם אתה זוכר שאמרת שהאקדח והסידור נפלו לך במהלך תקיפתו של אליהו (המתלונן, רחמני – ד'ש') ואתה הרמת אותם. האם זה נכון?

ת. נכון, אני זוכר את זה.

ש. האם כיוונת אותו על אליהו?

ת. לא כיוונתי אני לא ראיתי אותו. אני ברחתי ממנו בכלל עם האקדח ביד.