מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' נסר אלדין

החלטה

הנאשם, יליד 1963, שימש, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, כמנהל אזור תל-אביב, באגף למניעת פשיעה, במשרד לביטחון פנים, והמתלוננת הועסקה במקום כמרכזת ארצות חבר העמים.

בעקבות הסדר טיעון, שנערך בין המאשימה לנאשם, במסגרתו תוקנו עובדות כתב האישום, בידיעת ובהסכמת המתלוננת, הודה הנאשם כי בתאריך 24.10.07 סמוך לשעה 11:00, במקום עבודתם המשותף, במשרד לביטחון פנים, בעטיו של ויכוח שפרץ ביניהם, איים על המתלוננת בכך שאמר לה לשתוק שאם לא כן "יפרק אותה" והמשיך וקיללה, לאחר שנעמד בצורה מאיימת סמוך אליה. מספר דקות מאוחר יותר חזר לחדרה של המתלוננת והמשיך להשמיע איומים לעברה. המתלוננת שחשה מאוימת על ידו ביקשה ממנו לצאת מחדרה אך הוא סרב ולפיכך הדפה אותו המתלוננת, כדי שייצא, באמצעות דלת חדרה ומשהצליחה נעלה את הדלת.

הנאשם לא הרפה והשיג את גבול חדרה של המתלוננת בכך שדחף את דלת חדרה, עד שיצאה מציריה ונפתחה, נכנס לחדר, התקרב למתלוננת וסטר לה שתי סטירות חזקות על ראשה.

הנאשם גם הודה כי כתוצאה מהסטירות שסטר בראשה של המתלוננת נחבלה האחרונה, אך לא הודה באופי החבלות שנגרמו לה, כפי שאלה תוארו בכתב האישום המתוקן והמאשימה הודיעה כי בנסיבות אלה תבקש להוכיח את החבלות שנגרמו באמצעות עדותה של המתלוננת.

לאור הודאתו בעובדות כתב האישום, ומשהוסכם בין הצדדים על קבלת תסקיר שיבחן גם את שאלת הרשעתו של הנאשם, אף שהמאשימה הצהירה כי עמדתה להרשעה, קבעתי, באותו מעמד, שבמעשיו עבר הנאשם את העבירות כדלקמן:

עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, על פי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק")

עבירה של איומים, על פי סעיף 192 לחוק

עבירה של הסגת גבול פלילית, על פי סעיף 447(א) לחוק.

נמנעתי מהרשעתו, באותו שלב, והוא הופנה לשירות המבחן לצורך הכנת והגשת תסקיר.

שירות המבחן הניח תסקיר בו פירט בהרחבה את נסיבותיו האישיות של הנאשם מהן ניתן ללמוד כי מדובר בנאשם כבן 47, אשר בעברו שירת שירות סדיר כקצין בגולני לאחריו המשיך לשרת בשירות קבע, כשבתפקידו האחרון שימש כסגן מפקד החטיבה. כיום הוא פנסיונר של צה"ל, אינו עובד ומתקיים מקצבת נכות של משרד הביטחון לאחר שהוכר כסובל מהפרעת פוסט טראומה שהתפתחה במהלך שירותו הצבאי, בעקבות השתתפותו בלחימה וחשיפתו לאירועים קשים וטראומטיים, כפי שאף עולה מחוות דעת פסיכיאטרית, שנערכה על ידי פרופ' דר' עמיחי לוי בשנת 1998.

בהתייחסו לעבירה קיבל הנאשם אחריות לביצועה והביע בפני קצינת המבחן חרטה וצער בגין הסתבכותו בה והשלכותיה הרגשיות על המתלוננת, בנוסף למחירים האישיים ששילם, בכך שעבודתו במקום האירוע הופסקה, בעקבות המקרה, וחשש שהרשעתו בדין עלולה לגרום להפסקת העסקתו, כמדריך במכינה הקדם צבאית "כרם אל" שם הוא אמור להתחיל לעבוד, כפי שעלה ממסמך מספטמבר 2010, שהוצג בפני קצינת המבחן, המעיד על קבלתו לעבודה שם.

להערכת שירות המבחן, התנהגותו של הנאשם, באירוע נשוא כתב האישום, "משקפת סף גירוי נמוך ונטייה להגיב באימפולסיביות במצבים בהם חווה זלזול ופגיעה בכבודו" כשתגובתו זו יכולה, להערכתם, להיות ביטוי להפרעה הפוסט טראומטית ממנה הוא סובל.

לסיכום התרשם שירות המבחן שמדובר באדם שניהל בדרך כלל אורח חיים נורמטיבי ושלא מדובר באדם בעל מאפייני אישיות עבריינית. יחד עם זאת התרשמו מנטייה להגיב באימפולסיביות, ללא הפעלת שיקול דעת מתאים, במצבים בהם חווה פגיעה בדימוי העצמי.

חרף העובדה שהנאשם לא המציא אישורים המצביעים על אפשרות לפגיעה קונקרטית בהעסקתו, באם יורשע, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו בדין משום שלהתרשמותם "הרשעתו בדין עלולה להוות עבורו פגיעה רגשית בעיקר לאור מאמציו לאורך השנים לנהל אורח חיים נורמטיבי על אף קשייו הרגשיים", לצד זאת המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם צו של"צ כעונש חינוכי קונקרטי.

ב"כ הנאשם ביקש לחזק את התרשמות שירות המבחן באמצעות שורה של עדי אופי שהזמין, בהם שניים שהעידו על היכרותם עם הנאשם במסגרת שירותם הצבאי המשותף ושניים אחרים שהעידו על היכרותם אותו ממקום עבודתו האחרון, שם ביצע את העבירה עליה הוא נותן את הדין.

תת אלוף חסון חסון, המשמש כיום כמזכיר הצבאי של נשיא המדינה, העיד על היכרותו את הנאשם כאדם וכלוחם, סיפר על גבורתו של הנאשם בקרב ותרומתו להצלת חייהם של מפקדים בכירים בצה"ל ממוות, בגופו ובתושייתו וציין כי מדובר ב"איש מאד ערכי, הגון, ישר כמו סרגל והכי מאפיין אותו זה נשמתו הטהורה, רוחב לב אדיר".

דר' חזי יוסף, דר' לחינוך, מנהל מוסד חינוכי המטפל בהתנהגויות סוציאליות לצעירים, סיפר בהתרגשות על פגישתו הראשונה עם הנאשם במהלך היערכות לקראת מלחמת לבנון הראשונה, כששניהם היו לוחמים בגולני והוא שימש כמפקדו של הנאשם והצביע על נפשו העדינה של הנאשם, התנהלותו המחושבת, הרגועה והאחראית של הנאשם במצבי לחץ.

חזי אבידור, עבד בתקופה הרלוונטית עם הנאשם והמתלוננת במשרד לביטחון פנים והיה עד לאירוע, תיאר את הנאשם כאדם עם נשמה טובה וטהורה שנתן את כל כולו לעבודה ותמיד היה נכון לעזור ולסייע לכל אחד בין אם זה היה קשור לעבודה ובין אם לאו.

אילני אבבה-קמפינו, חברתם לעבודה של הנאשם והמתלוננת במשרד לביטחון פנים, תיארה את הנאשם, על פי היכרותה עמו בתקופה בה עבד במקום כשנה ו-4 חודשים כאדם עם המון יושרה, שניתן היה ללמוד ממנו על נתינה ללא בקשה לתמורה.