מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' כלבוני(עציר)

החלטה

התיק קבוע היום לטיעונים לעונש. אני מורה לצדדים לטעון לעונש.

ניתנה והודעה היום ט"ז תמוז תש"ע, 28/06/2010 במעמד הנוכחים.

דניאלה שריזלי, שופטת

ג ז ר - ד י ן

הנאשם שלפניי עומד לדין בגין עבירה של התפרצות לדירה וגניבה מתוכה. הארוע נשוא כתב האישום התרחש ב- 18.6.05, בכתב האישום נאמר כי הנאשם עקר סורג בדירה, נכנס לדירה בעד החלון, גנב מהדירה אקדח, מצלמה, תיק עבודה וחפצים שונים.

תחילה כפר הנאשם במיוחס לו, התיק נקבע להוכחות. אולם, בהמשך ביקש הנאשם לחזור בו מכפירתו.

לאחר שהותר לנאשם לחזור בו מהכפירה, הוא הודה בעובדות כתב האישום והורשע, כמפורט לעיל. הנאשם צירף להרשעתו תיק נוסף מביהמ"ש זה ת.פ. 3345/07 שעניינו התפרצות לרכב בכוונה לגנוב, חבלה במזיד לרכב וגניבה מהרכב.

הנאשם הופנה לשירות המבחן, ובמהלך הקשר עם שירות המבחן שנמשך חודשים רבים, במהלכו הוגשו תסקירים אחדים, צירף הנאשם שני תיקים נוספים: ת.פ. 1954/09 מביהמ"ש השלום בראשל"צ שעניינו הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ואיומים ות.פ. 7906/08 מביהמ"ש השלום בת"א שעניינו החזקת סם מסוג הרואין לשימוש עצמי (0.8 גרם נטו). הנאשם הורשע גם בתיקים אלה.

בחודש מאי האחרון הוגש התסקיר האחרון בשורה, ואומר מייד כי לאחר תקופה ארוכה של תקווה שהביעה קצינת המבחן לגבי הליך שיקומי שעובר הנאשם היא חזרה בה מעמדתה המקווה והחיובית, ובסופו של יום ניערה חוצנה מהנאשם, שהיא סבורה ששיתוף הפעולה עד כה היה חיצוני בלבד ואין מקום להמשך התערבות טיפולית או אחרת של שירות המבחן.

הצדדים חלוקים היום באשר לעונש שראוי להשית על הנאשם כאשר התביעה מבקשת להחמיר עמו, לגזור עונש מאסר בפועל ורכיבים נוספים של מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים ואילו הסניגור סבור שיש לתת בכל זאת ועל אף הכל, משקל מכריע לזמן הרב מאוד שחלף מאז בוצעו העבירות, לרקע האישי והמשפחתי הקשה כפי שהם עולים מתוך שורת תסקירי המבחן שהוגשו, וגם ולא פחות חשוב, ההודייה של הנאשם, לקיחת האחריות והחסכון בזמנו של ביהמ"ש.

הנאשם עצמו ביקש בדבריו כי אתחשב בעובדה שהעבירות בהן הורשע ועליהן הוא עומד לתת את הדין ארעו בתקופה קשה מאוד בחייו בה היה זרוק ברחובות, חסר תמיכה משפחתית מכל סוג, מכור לסמים, ומעורב בחברה שולית. לטענתו, היום נמצא במקום אחר.

אני באה לגזור את העונש והמשימה אינה פשוטה משום שמן הצד האחד, על הנאשם לתת את הדין, ולתת דין בחומרה, על עבירות רכוש אחדות שעניינן התפרצות לדירה וגניבה מתוכה וגם התפרצות לרכב וגניבה מתוכו, תוך גרימת חבלה במזיד לרכב. עוד על הנאשם לתת דין על עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ואיומים, וכן, על החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי. כל אחת ואחת מהעבירות היא חמורה כשלעצמה. העבירות חמורות במכלול.

ראוי היה להטיל על הנאשם עונש מאסר חמור בפועל שמאסר על תנאי תואם בצידו לגבי כל העבירות. אלא שביהמ"ש מביא בחשבון בשקילת העונש גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם שלפניו וגם נסיבות הכרוכות בביצוע העבירות, ובמקרה זה, זמן רב שחלף מאז ביצוע העבירות.

מוסכם עמי, כי הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם, כפי שעלה מתוך תסקירי המבחן הם קשים. הם מצדיקים התייחסות מתונה יותר. אלא שבצד אלה, על ביהמ"ש להביא בחשבון גם את סיכויי השיקום של הנאשם שלפניו, וכאן, לדאבון לב, כשלו כל המעורבים. הזדמנויות אין ספור שניתנו לנאשם לא הניבו הליך שיקומי משוכלל ושלם. לזכות הנאשם ייאמר, כי בתסקירים מצויין שהבדיקות העלו נקיון מסמים. בכך אולי יש לראות ראשיתו של הליך שיקומי מוצלח. אין אלא להצטער שהנאשם לא המשיך במסלול השיקומי שהחל ללכת בו.

אשר לזמן שחלף: אנו עומדים היום במרחק של כ- 5 שנים מעבירות שביצע הנאשם. חלקן – 4 שנים. זהו אכן זמן ניכר. אלא שלא כל הזמן הזה צריך להזקף לזכות הנאשם משום שכתבי האישום הוגשו כבר לפני שנים אחדות ורק נכונותם וסבלנותם של בתי המשפט ליתן לנאשם הזדמנות להשתקם ולהוכיח את נכונות כוונותיו, הביאונו עד הלום.

במכלול הנסיבות ובאיזון ביניהם, אני סבורה כי העונש שעותר לו הסניגור, עונש של הרתעה לעתיד בדמות מאסר על תנאי הוא מפורז לקולא, הוא איננו מבטא את מטרות הענישה המנחות את בתי המשפט. יש לגזור עונש שיהא בו מסר של הרתעה, גמול וגם של הוקעה. אם לא אמצה את הדין עם הנאשם, הרי זאת על שום אותן נסיבות לקולא שמניתי וגם משום שחלפו שנים מאז בוצעו העבירות האחרונות.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1.מאסר בפועל בן 10 חודשים.

2.מאסר על תנאי בן 7 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך 2 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה לפי הסעיפים 406(ב), 384, 413ה', 413ד', 413ו' לחוק העונשין תשל"ז – 1977.