מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' יצחק(עציר)

הכרעת דין (נוספת)

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתבי האישום שיפורטו להלן – אני מרשיעה אותו בעבירות המיוחסות לו.

יצוין כי גזר הדין שניתן בתיק בוטל ע"י ביהמ"ש המחוזי, ראה להלן, ועל כן אני מאפשרת לנאשם לפני שייגזר דינו מחדש לצרף את התיקים הבאים:

ת.פ. 20139/09 בימ"ש שלום פתח תקוה, בעבירה של מעשה מגונה בפומבי לפי סעיף 349(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: החוק).

ת.פ. 11567/09 בימ"ש שלום פתח תקוה, בשתי עבירות של מעשים מגונים בפומבי לפי סעיף 349(א) לחוק.

ת.פ. 12315/07 בימ"ש שלום ת"א, בעבירות: מעשה מגונה בפומבי לפי סעיף 349(א) לחוק, הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 (א לחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק.

ניתנה והודעה היום י"ד טבת תש"ע, 31/12/2009 במעמד הנוכחים.

רחל גרינברג, שופטת

גזר דין

כפי שציינתי, בתיק זה ניתנה הכרעת דין; הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות במרבית העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, למעט מעשה מגונה באישום הראשון, לגביו לא היו לתביעה ראיות מספיקות.

הכרעת הדין ניתנה ביום 14.12.08 וגזר הדין ב-8.1.09. הנאשם ערער לביהמ"ש המחוזי הן על ההרשעה והן על העונש, חזר בו מהערעור על ההרשעה, ובאשר לעונש הפרקליטות הסכימה לביטול גזר הדין, שכן לא ניתנה הערכת מסוכנות בטרם מתן גזר הדין על פי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו – 2006.

הנאשם נעצר בינתיים עד תום ההליכים בתיק אחר של ביצוע מגונה, שבו ביצע את עבירה ב-18.8.09 ומאז עצור עד תום ההליכים. יודגש כי מועד העבירה הוא לאחר מתן ההחלטה בערעור והחזרת התיק להמשך דיון בפניי.

באותו הקשר אני מפנה לדברי התובע ולאמור בגזר דיני הקודם לגבי העובדה שהנאשם מבצע את העבירות בתקופת פיקוח שירות המבחן, ותוך כדי ניהול הליכים משפטיים. נראה כי היצר גוזר על הנאשם והוא אינו מצליח להתאפק מביצוע המעשים על אף הקשר עם שירות המבחן והליכים פליליים המתנהלים נגדו באותה עת.

מונחת בפניי הערכת מסוכנות שנערכה לנאשם ביום 10/12/09. ההערכה נערכה לפני זמן קצר ביותר ולכן לא ניתן לדבר על שינויים מאז הממצאים אליהם הגיעה הבודקת לבין הנתונים על אודות הנאשם כיום. מדובר בנאשם יליד 1953, אשר לחובתו עד לעבירות בהן הורשע במסגרת גזר דין זה 2 רישומים ללא הרשעה, השני משנת 2006 בגין עבירה של מעשה מגונה.

העונש שנגזר על הנאשם בעבר היה בין היתר מאסר לתקופה של 5 חודשים. התביעה עותרת להחמיר בעונשו לאור התיקים הנוספים והנתונים העולים מחוו"ד המסוכנות ואילו ההגנה מבקשת להסתפק בתקופה שבה הנאשם עצור בגין התיק 20139/09 שלום פ"ת, וזאת מהטעמים הבאים:

מדובר במאסר ראשון, הנאשם למד את הלקח, חווה"ד מצביעה על מוטיבציה לקבלת טיפול שלצערו של הנאשם לא נמצא זמין עד כה, וכן נטען כי הנאשם פיתח תובנה למעשיו ומתחרט עליהם.

לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל, אני סבורה כי לא ניתן להסתפק בענישה כפי שמוצע ע"י ההגנה. נכון כי העבירה של מעשה מגונה בפומבי נמצאת במדרג הנמוך של עבירות המין ולעיתים ביהמ"ש אינו מכביד בעונשם של מי שעוברים על החוק בביצוע העבירה הנ"ל, אך לא בכל המקרים ניתן לשקול את אותם השיקולים. ההגנה בטיעוניה נסמכת בין היתר על גזר הדין בעבירה דומה שניתן על ידי, בת.פ. 9469/04, אך די בשורות הספורות אותן אצטט כדי להצביע של שוני מהותי בין מצבו של הנאשם באותו ענין לבין הנאשם שבפניי:

"לזכות הנאשם עומדת הודאתו, עברו הנקי ואף החרטה הכנה מצידו ונכונותו המלאה לעבור טיפול לפי הנחיית שירות המבחן. שירות המבחן מציין כי הטיפול ממעיט את הסכנה של הישנות המעשים".

חוות המסוכנות שהוגשה בעניינו של הנאשם מורה כי הנסיבות בעניינו שונות לחלוטין, הנאשם מהווה סיכון של ממש לנשים ולילדות להיחשף למעשיו, חסר אמפתיה לקרבנות, בבעל מוטיבציה לטיפול מן הפה אל החוץ. הנאשם ממשיך לכפור בעבירות המיוחסות לו בתיק המקורי תוך המצאת הסברים שנראו לבודקת בלתי אמינים על פניהם.

לגבי הסטייה עצמה, סטיה מינית מסוג אקסהיביציוניזם, נאמרו בחוות הדעת הדברים הבאים:

"משמעותה קבלת גירוי מיני ע"י חשיפת אבר המין לפני אדם זר במצב לא צפוי, והגעה לאורגזמה ע"י אוננות במצב זה... ההנאה המופקת נובעת מעוצמת התדהמה שפעולה זו מעוררת אצל האשה או הילדה המופתעת" (עמ' 9 לחווה"ד). חוות הדעת קובעת רמת מסוכנות גבוהה הן על פי פקטורים סטטיים והן על פי פקטורים דינמיים.