מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' דדבייב

הכרעת דין

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפה חבלנית, בכך שביום 10.4.2007, בחצר הבית המשותף, דקר את שכנו, מר אליהו סילקו לוי (להלן: "המתלונן") בידו השמאלית באמצעות מברג וכתוצאה מכך נגרם למתלונן חתך מדמם.

הנאשם הכחיש את המיוחס לו וטען כי כאשר יצא מדלת דירתו בכדי להשליך אשפה, היה המתלונן בשביל המשותף של הבנין, נבהל מיציאת הנאשם, נסוג לאחור ואז הניח ידיו על גדר סמוכה ונדקר ממנה.

מהראיות עלה בבירור כי קיים סכסוך שכנים בין הנאשם לבין המתלונן. הנאשם טען שבשל סכסוך זה אין ליתן אמון במתלונן, מה עוד שלכאורה ניתן למצוא במסקנות השוטר שהגיע למקום, רונן בר (להלן: "השוטר") תימוכין לעמדת המתלונן, וזאת מעבר לעדות אשתו, רבקה מדבייב (להלן: "האשה") שתמכה בגרסתו.

לאחר שנתתי דעתי לכל הראיות, שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר באשמת הנאשם וזאת על בסיס גרסת המתלונן, הגיון הדברים וגרסאותיו השונות של הנאשם.

א.המתלונן

לטענת המתלונן הוא הלך בשביל הבית המשותף, חלף על פני הנאשם שעמד בפתח דירתו וכארבעה צעדים לאחר מכן שמע דפיקה, הסתובב – והנאשם דקר אותו שתי דקירות באמצעות מברג שחור: הדקירה הראשונה פגעה בידו, באזור המרפק, בעת שהסתובב לעבר הנאשם, ואת השניה הצליח להדוף (שורה 20 בעמוד 11 עד שורה 7 בעמוד 12; שורות 4-11 בעמוד 15 לפרוטוקול; שורות 15-18 בעמוד 21 לפרוטוקול).

המתלונן התייחס לטענת ההגנה של הנאשם והסביר שטענה זו אינה סבירה לאור שניים אלו:

הגדר היא כמעט בגובה אדם, ולכן לא יתכן שנדקר באמתו מהגדר כשנרתע לאחור, אלא אם היה מורם באוויר (שורות 17-23 בעמוד 12 לפרוטוקול);

הוא הלך במרכז השביל ולא צמוד לגדר (שורה 10 בעמוד 14 לפרוטוקול).

אין ספק כי המתלונן היה נרעש למדי בעת עדותו והפליג לכלל יחסי הנאשם עמו ועם השכנים האחרים, אך לא מצאתי בכך טעם שלא לסמוך ממצא על דבריו (אגב, גם הנאשם נגרר לאירועים רבים ושונים הקשורים למתלונן שאין להם כל קשר לאישום).

ב.הנאשם

גרסת הנאשם בעדותו תואמת את האמור בהודעתו (ת/1). לפי גרסה זו הוא יצא לשפוך זבל, המתלונן חלף באותו רגע ליד פתח ביתו, נבהל ממנו, נרתע לאחור אל הגדר, מרחק כמטר – מטר ועשרים סנטימטר ונפגע ממנה (שורות 4-6 ב- ת/1 ושורות 12-16 בעמוד 36 לפרוטוקול).

גרסה זו נתמכה בעדות אשתו (עמודים 48-49 לפרוטוקול).

איני נותן אמון בגרסת הנאשם ואשתו, לאור כלל האמור להלן:

(1)הגרסה הראשונית

השוטר ציין בדו"ח הפעולה (ת/4) את גרסתו הראשונית של הנאשם לפיה המתלונן הפחיד אותו וכאקט של הגנה הוא דחף אותו לכוון הגדר שממנה נדקר (ראו גם התגובה בדו"ח העיכוב (ת/2): "התגוננתי כי הוא הפחיד אותי");

בחקירתו הנגדית את השוטר, כוון הסנגור לכך שהנאשם אינו שולט בעברית ועל כן יתכן שבנו שמש כמתווך. השוטר אישר ששוחח עם הנאשם בעברית ולא שלל האפשרות שהלה נעזר בבנו (שורות 19-23 בעמוד 9 לפרוטוקול).

אין בכך כדי לסייע לנאשם, שכן זה אישר ששוחח עם בנו ברוסית (שורות 14-16 בעמוד 42 לפרוטוקול). לפיכך, גם אם אניח שהבן תווך בין הנאשם לבין השוטר, הרי הבן מסר לשוטר את שאמר לו הנאשם.

באם חפץ הנאשם לטעון כי בנו מסר לשוטר דברים שונים מכפי שהוא סיפר לבנו (שאין חולק שלא נכח באירוע עצמו), היה עליו לזמנו כעד הגנה, שיטען כך ויסביר פשר הדבר.