מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' גנוד

גזר דין

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת שני אישומים נפרדים בעבירות של חבלה במזיד ברכב, תקיפה סתם, הסגת גבול, היזק לרכוש במזיד ואיומים, לפי סעיף 413ה', 379, 447(א), 452 ו-192 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

מדובר בעבירות שנעברו על ידי הנאשמת בשתי הזדמנויות נפרדות בחודש יוני 2006 על רקע סכסוך שהיה לה עם בן זוגה באותם ימים, ואשר במהלכם היא גרמה נזק לרכבו על ידי שבירת מראת הצד ושפיכת חול למיכל הדלק, הסיגה גבול לבית העסק שלו, גרמה נזק לציוד שנמצא בעסק, תקפה את המתלונן ואת בנו, הסיגה גבול לדירתו וכן איימה על המתלונן שאם יזמין משטרה יהיה לו רע.

לנאשמת אין הרשעות קודמות ובמסגרת הסדר טיעון שנערך עמה עותרת המאשימה להטיל עליה עונש מאסר בן חודשיים שאפשר שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי והתחייבות להימנע מעבירה. ב"כ הנאשמת עותרת במסגרת אותו הסדר להסתפק במאסר מותנה ובהתחייבות להימנע מעבירה.

בנימוקים להסדר הטיעון טענה ב"כ המאשימה כי מחד, מדובר במעשים חמורים המצדיקים ענישה ממשית ומוחשית ומצד שני, יש להתחשב בעברה הפלילי הנקי של הנאשמת, העובדה שכתב האישום נגדה תוקן משמעותית, בחלוף הזמן שעבר מאז האירוע וכן במצבה הכלכלי הלא שפיר.

ב"כ הנאשמת עתרה מנגד לתת משקל בכורה לעובדה שהמתלונן בתיק זה הונה את הנאשמת גזל את כספה והותיר אותה חסרת כול, מעשים שהיוו רקע להתנהגותה של הנאשמת, כלאחר ייאוש. לדברי הסנגורית, לנאשמת קיימת עילת תביעה אזרחית נגד המתלונן אך היא מבינה שלא תוכל להיפרע בהיותו שקוע בחובות עצומים. לטענת ב"כ הנאשמת, הטלת עונש מאסר ולו גם בעבודות שירות לא יהיה מידתי על רקע נסיבות המקרה ונסיבותיה האישיות של הנאשמת. ב"כ הנאשמת הסבירה, כי הנאשמת עובדת בעבודות מזדמנות, היא מפרנסת יחידה לשני ילדים ואף תומכת באמה שהיא חולה במחלה ממארת. מצבה הכלכלי של הנאשמת בכי רע.

הנאשמת הודתה לאחר שמרבית ראיות התביעה כבר נשמעו ונחשפה בפני בית המשפט מסכת ראייתית נכבדה. גם אם אהיה נכונה לקבל את דברי הנאשמת שהמתלונן חב לה כספים (עובדה שהמתלונן היה נכון לאשר רק באופן חלקי) לא ניתן לקבל או להצדיק את מעשיה בהחליטה ליטול את החוק לידיה. הנאשמת תקפה את המתלונן ובנו פיזית וגרמה נזק כבד לרכושו. לא מדובר במעשים שניתן להקל בהם ראש ולפטור אותם בלא כלום.

בנסיבות אלה, קבלת עתירת ב"כ הנאשמת להסתפק במקרה זה במאסר מותנה בלבד ובהתחייבות להימנע מעבירה תהווה התחשבות מופרזת עם הנאשמת והוצאתה פטורה בלא כלום מהעבירות החמורות שביצעה.

שקלתי בכובד ראש את עתירת המאשימה להטיל על הנאשמת מאסר בפועל בן חודשיים בדרך של עבודות שירות, עונש שאיני רואה אותו כמופרז על רקע מעשיה. עם זאת, לא אוכל להתעלם מהעובדה שהנאשמת היא מטפלת יחידה בשני ילדים וסועדת את אמה שנמצאת כיום תחת טיפולים כימותרפיים. בעובדה זו יש כדי להטות את כפות המאזניים ולהפוך את עונש המאסר לסנקציה עונשית שתקשה על המתלוננת ובני משפחתה מעל למידה הנחוצה.

במכלול השיקולים והאיזונים אני מחליטה כי בנסיבות המקרה יש להטיל על הנאשמת קנס כספי משמעותי שיהווה ענישה מוחשית וממשית ויהיה תחליף לעבודות השירות שהיה ראוי לגזור עליה.

סיכומו של דבר, אני מטילה על הנאשמת את העונשים הבאים:

1.מאסר על תנאי למשך 7 חודשים שהנאשמת לא תעבור את העבירות שבהן הורשעה תוך 3 שנים מהיום.

2.קנס בסך 5,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים שהראשון שבהם ביום 1.2.10

ניתן היום,כ' טבת תש"ע, 6 בינואר 2010 בנוכחות הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: