מ.י. לשכת תביעות תעבורה שפלה נ' תשובה

הכרעת דין

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לשוטר בניגוד לתקנה 23 (א) (2) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

2.עפ"י הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום (הדו"ח - ת/1) – בתאריך 13/03/09 שעה 11:17 בערך, נהג הנאשם ברכב מ.ר. 9397410 ברח' מוהליבר- חפץ חיים.

עפ"י המתואר בדו"ח: "... עמדתי במדי שוטר בסמוך לצומת כאשר זיהיתי ממרחק כ-7 מ' את הנהג שהיה לבדו ברכב, ואיננו חגור בחגורת בטיחות. ראות טובה, סימנתי לנהג לעצור, אך על אף שהיה בקשר עין איתי, המשיך לנסוע. נסעתי אחריו ועצרתי אותו ברח' פינסקר".

תגובת הנאשם לדו"ח היתה: "אני לא ראיתי אותך. עצרת אותי ברמזור".

3.בהקראה טען הנאשם: "לא נכון. הייתי ברמזור בפקק, אמר לי אתה לא רואה אותי וחסם את התנועה כדי לעצור אותי. נתן לי קנס על חגורה ועל זה שלא עצרתי".

4.בישיבת ההוכחות העיד מטעם המאשימה השוטר עורך הדו"ח, משה איצקוביץ', עת/1, והנאשם העיד מטעם ההגנה.

5.בעדותו, חזר עת/1 על האמור בדו"ח והעיד, כי עמד בסמוך לצומת ברח' חפץ חיים במדי משטרה, אפוד זוהר וכובע. הוא עמד סמוך לניידת משטרה עם אורות דולקים כחול-אדום. כשהעד ראה את הנאשם שאינו חגור, ירד לכביש וסימן לנהג ביד ימין מורמת לעצור. היה קשר עין בינו לבין הנאשם, אך הנאשם התעלם ממנו והמשיך בנסיעתו. העד רץ אחרי הרכב ודפק בידו על החלון הימני- אחורי, על מנת שיעצור אך הנאשם המשיך בנסיעתו. העד רשם את מס' הרכב וצבעו על פתק ודלק אחריו עם הניידת, הוא הגיע לנאשם בצומת מרומזר. גרסתו של העד לא הופרכה בחקירתו הנגדית.

6.הנאשם שבחר להעיד, סיפר בעדותו, כי עמד בפקק ברח' חפץ חיים כאשר לפתע ניגש אליו עד התביעה וטען כי הנאשם לא עצר את רכבו על אף שהוא, עד התביעה הורה לו לעצור עוד קודם לכן.

בחקירתו הנגדית חזר הנאשם וטען, כי לא הבחין בשוטר ולא בניידת משטרה.

7.אני נותנת אמון בעדות השוטר שלבש מדים והורה לנאשם לעצור עקב עבירה שהבחין בה, בעת שהיה במשמרת ועמד בצד הדרך לצורך אכיפת חוקי התנועה, ומצא לנכון לנסוע בעקבות הנאשם עד מקום עצירת רכבו.

עובדה זו מאמתת את גרסתו ומחזקת את האמון שמצאתי לנכון לתת לדבריו ולאור התרשמותי מעדותו.

עדות השוטר נתמכת בדו"ח שנרשם לנאשם בגין אי חגירת חגורת בטיחות (ת/2).

8.כבר נפסק לא פעם, כי בעבירות התעבורה מסוג העבירה הנדונה, ניתן להרשיע הנאשם על סמך עדותו היחידה של השוטר, שהבחין בביצוע העבירה, אולם זאת בתנאי שאין סתירות בה ואין תמיהות.

ערה אני לעובדה, כי הרשעת הנאשם במקרה דנן נובעת מעדותו היחידה של עד התביעה, אולם, עדותו לא נסתרה בחקירה נגדית והעד עשה עליי רושם מהימן אשר דיווח את שראו עיניו ולא מצאתי תמיהות בעדותו, על כן ניתן להרשיעו על סמך עדות השוטר בלבד.

לעומת זאת, גרסת הנאשם אינה ראויה לאמון.

9.סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר, המיוחס לנאשם בכתב האישום. לפיכך אני מרשיעה אותו בעבירה של אי ציות לשוטר בניגוד לתקנה 23 (א) (2) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

ניתנה והודעה היום ו' ניסן תש"ע, 21/03/2010 במעמד הנוכחים.

לאה שלזינגר שמאי, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בעבירה של אי ציות לשוטר.