מ.י. לשכת תביעות שרון - פלילי נ' רובין

נוכחים:

ב"כ המאשימה עוה"ד מאיה בוצר (עוה"ד איילת גיל)

הנאשם בעצמו וב"כ עוה"ד מיטל יצחקי

גזר דין נוסף

הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, ב - 3 עבירות התפרצות לבית מגורים וגניבה, מיולי ונובמבר 2004, בתיק העיקרי, ובהחזקת סכין ורכוש החשוד כגנוב, מינואר 2005, בתיק המצורף.

בדצמבר 2005 הודה והורשע בתיק העיקרי ונתבקש תסקיר אודותיו. בינואר 2008 נגזר דינו בתיק זה ובתיק המצורף. הקשר עם שרות המבחן ידע עליות ומורדות עד שחלה התייצבות במצבו התעסוקתי ובמתן בדיקות שתן נקיות. דאז, תוך אימוץ הסדר, אשר כונה ע"י ביהמ"ש, ובצדק, כ"מקל", הושתו מאסר מותנה ו - 300 שעות שרות לתועלת הציבור.

ביולי 2008 ביקש שרות המבחן, לראשונה, את הפקעת צו השל"צ היה ולא יתגייס מחדש לביצועו. דווח כי ביצע 7 שעות ומאז נעלם. הנסיונות לאתרו לא צלחו. ניתנו לו מספר לא מבוטל של הזדמנויות לנסות ולרתום עצמו מחדש לביצוע הצו, אך גם זאת ללא הצלחה. דווח כי שב לבצע 12 שעות וחדל. חרף האמור, נסיונות נוספים מאז, לצד הפניה לממונה על עבודות השרות אף הם לא הניבו את התוצאה המקווה. ע"י הממונה במחוז מרכז נמצא לא מתאים עקב בעייתיות בהעסקתו, בהיות אחותו עדת תביעה במשפטם של בני משפחת אבוטבול. לאחר נסיונות זימון רבים למחוז הצפון, משהתייצב בסופו של יום, נמצא לא מתאים משהתגלו סמים בבדיקות השתן שמסר.

על הרקע הזה ומשלא הצליח לגייס עצמו לביצוע צו השל"צ, מורה על ביטולו. ועתה, לא נותר אלא לגזור את דינו מחדש, בהתחשב בעונש שהוטל, הכולל, מעבר לשל"צ שבוטל, 6 חודשי מאסר מותנים למשך שנתיים, אשר הסתיימו זה מכבר.

ב"כ המאשימה שבה ועמדה על חומרת העבירות ועל פגיעתן הקשה ועתרה, מטעמי גמול והרתעה כאחד, למאסר בפועל ועל תנאי, לקנס ולפיצוי, תוך הפניה לפסיקה.

מנגד ביקשה באת כוחו להסתפק ברכיבי הענישה האחרים, למעט מאסר בפועל, לאור הזמן הרב שחלף, משלא שב והסתבך בעבירות דומות ועקב הנסיבות בעטיין לא עלה בידיו לבצע את הצו ולא נמצא מתאים לביצוע עבודות השרות.

אין חולק כי ההסדר הראשוני בעניינו היה מקל עד מאוד בשים לב לעובדה שמדובר ב - 3 התפרצויות לבתי מגורים וגניבה בתיק העיקרי. יפים בעניין זה דברים שנאמרו בע"פ 7453/08 מ"י נ' אואזנה ואח'.

"אין צורך להכביר מילים על נפיצותן, חומרתן והנזק הנגרם לציבור מעבירות הרכוש, כדוגמת זו שביצעו המשיבים. לגישתי, כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ"עבירות נגד הרכוש" (כפי שמקובל לקרוא לעבירות מסוג זה), הינה הגדרה מוטעית. זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת נפש הנגרמים לקרבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד רכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר. זאת ועוד, הגדרת עבירות אלו כ"עבירות רכוש", נותנת תחושה מצמצמת וקונוטציה שגויה - לסובבים, באשר למהות העבירות שהתבצעו, הפוגעות במהות המתמצית באמירה: "ביתו של האדם - מבצרו". ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון ממלאת את ליבו. הנה כי כן, הפריצה אינה רק לבית - מבחינה פיזית, אלא בעיקרה חדירה לתוך התא האישי - משפחתי השמור ביותר של האדם. נזקים אלו עולים לפרקים בחומרתם אף על עצם אובדן הרכוש בשווי כזה או אחר".

במקרה דנן, הנאשם לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו, משלא הושת מאסר בפועל, הוא העונש הראוי, באשר לא התגייס לבצע את צו השל"צ שהינו "עונש חינוכי" בעיקרו ונמצא גם לא מתאים לביצוע עבודות שרות.

עם זאת, תוך שערה אני לאבחון בשרות המבחן שנמשך כשנתיים, במהלכו שולב בקבוצה טיפולית במשך כחצי שנה, משנרשמה לחובתו הרשעה מאוחרת אחת בלבד בגין הפרת הוראה חוקית, בהתחשב בעונש המקורי שהושת ובזמן הרב שחלף ולא אמצה עימו את מלוא חומרת הדין.

אשר על כן, הנני דנה הנאשם לעונשים הנוספים הבאים:

הנני דנה הנאשם ל - 5 חודשי מאסר.

הנאשם יפצה כל אחד מבעלי הבתים את פרטיותם חילל בסך של 1500 ₪ ובסה"כ 4500 ₪. הפיצוי ישולם למזכירות ביהמ"ש ב - 9 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, הראשון תוך 30 יום מהיום ויועבר ע"י המזכירות ליעדו.

ב"כ המאשימה תודיע לבעלי הבתים שנפסק פיצוי לזכותם.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

עותק מגזה"ד הנוסף ישלח לשרות המבחן.