מ.י. לשכת תביעות שרון - פלילי נ' מרדכי

בפני

כב' השופט חגי טרסי

הכרעת דין

בפתח הדברים אציין כי מצאתי לנכון לזכות את הנאשם מהעבירה של חבלה במזיד ברכב, אשר יוחסה לו, לצד עבירות נוספות, בכתב האישום.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות תקיפה, איומים, נשיאת נשק שלא כדין והיזק במזיד לרכב, עבירות על סעיפים 379, 192, 144(ב) סיפא ו-413 ה' לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

על פי עובדות כתב האישום, ביום 2.4.09 בשעה 05:45 לערך, התגלע ויכוח בין הנאשם לבין שכנו, יוסף אדרי (להלן: "המתלונן"), באשר לפסולת ברזל בחצר הבית המשותף בנתניה. הנאשם איים על המתלונן בכך שאמר לו "אני אזיין אותך" ודחף אותו. בהמשך, נכנס הנאשם לביתו וכעבור מספר דקות יצא מהבית, הלך לעבר המתלונן כשהוא אוחז בידו אקדח ואיים על המתלונן בכך שהניף לעברו את האקדח. לאחר מכן נכנס הנאשם לרכבו, על מנת לעזוב את המקום, החל בנסיעה לאחור ופגע במזיד בצדו השמאלי של רכב השייך למר שרון חסיד, וגרם לו לנזק בכך ששבר את פנס הרכב ועקר את הטמבון. הנאשם אף התקשר למכשיר המירס של המתלונן ואיים לשרוף אותו ואת ילדיו. מאוחר יותר החזיק הנאשם בבית החולים לניאדו, כדור אקדח 7.65 מ"מ. לבסוף, בבית משפט השלום בנתניה, איים הנאשם על המתלונן בכך שהצמיד את ידו לרקתו בצורת אקדח וסימן לעבר המתלונן בתנועה של לחיצה על ההדק ובתנועה של "חכה חכה".

בישיבת ההקראה מיום 22.6.09, כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום וטען כי נפל קורבן לתקיפה מצד המתלונן, אשר הכה בקסדה בראשו, הפיל אותו, חבט בלסתו במכת אגרוף ובעט בו בכתף ימין. לאחר מכן, משניסה הנאשם לנסוע לבית החולים,היה זה שרון חסיד שפגע ברכבו במכוניתו, על מנת לחסום את דרכו וכדי שהמתלונן ישוב לתקוף אותו. לטענת הנאשם, המתלונן וחבריו "תפרו" לו תיק. לגבי כדור האקדח, טען הנאשם כי הוא אוסף ברזל לפרנסתו וייתכן שהכדור השתרבב כחלק מהציוד שאסף. כמו כן כפר הנאשם בעבירות האיומים שיוחסו לו באולם בית המשפט.

פרשת התביעה:

מטעם התביעה העידו המתלונן, אשת המתלונן הגב' כנרת אדרי וארבעה שכנים נוספים: שרון חסיד ואמו, הגב' מרים חסיד, וכן הגב' ציונה שלום ובתה החיילת סיוון שלום. כמו כן העידו מטעם התביעה השוטרים שהיו מעורבים בחקירת הפרשה.

כפי שיובהר בהמשך בהרחבה, גם אם התגלו קשיים מסוימים בעדות כזו או אחרת, התמונה המצטיירת ממכלול ראיות התביעה הנה תמונה ברורה וחד משמעית, לפיה ביצע הנאשם את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

עדות המתלונן:

בעדותו בבית המשפט מסר המתלונן כי בערב שקדם לעימות בינו לבין הנאשם, חזר לביתו בשעה 21:30 לערך, וכשהלך בשביל לכיוון ביתו, הבחין בברזלים מלופפים בחצר. על אף שלא ראה את הנאשם מניח אותם שם, היה ברור למתלונן שהברזלים שייכים לו, במסגרת עיסוקו באיסוף ברזל. המתלונן הרים את הברזלים והשליך אותם מהחצר לכביש. למחרת בבוקר, בשעה 5:45 לערך, יצא המתלונן מהבית לעבודה ולאחר שהוציא את אופנועו מהחצר והתכוון לנעול את השער, הבחין בנאשם מתקרב ברכבו. הנאשם יצא מהרכב והמתלונן הלך לכיוונו ושאל אותו מדוע הוא מניח את הברזלים בחצר השייכת למתלונן, כשיש לו חצר ומחסן משלו לצורך זה. בתגובה ענה לו הנאשם כי מדובר באדמה שלו, אמר לו "לך תזדיין" ודחף אותו (עמ' 24 ש' 17-27 לפרוטוקול).

המתלונן דחף את הנאשם בחזרה ואז אמר לו הנאשם "אתה עושה ככה, עכשיו אני אראה לך". הנאשם הלך לכיוון ביתו והמתלונן המתין לראות מה יקרה. לפתע שמע המתלונן את אשת הנאשם צועקת "לא, יצחק. לא, יצחק" ואת אשתו שלו צועקת "תברח, יש לו אקדח". הנאשם יצא מהכניסה לבניין ונגלה לעיני המתלונן, כשאשתו מאחוריו, וכשבידו אקדח בצבע אפור-שחור. הנאשם החזיק באקדח כלפי מטה וטען אותו, ואילו המתלונן הסתובב וברח. במהלך צעדי הבריחה הראשונים, שמע המתלונן קול נקישה, אותה פירש כלחיצה על ההדק, אך המתלונן לא הסתובב להסתכל והמשיך לרוץ לכיוון כביש החוף. לדברי המתלונן, הוא שימש בעבר בצבא כעוזר נשק ואף החזיק אקדח ברישיון במסגרת עבודתו, כך שהוא מזהה בנקל אקדחים (עמ' 25 ש' 1-13).

כשהגיע לכביש החוף, פנה צפונה והשקיף לעבר הבית והאזור סביבו, ואז הבחין בנאשם נוסע ברכבו לאחור. לאחר מכן, "הכניס להילוך, נסע בצורה מסוכנת ודפק את האוטו של השכן שרון וברח" (עמ' 25 ש' 17-18). בדרך מכביש החוף, התקשר המתלונן למוקד העירוני וביקש שישלחו ניידת בדחיפות. כעבור דקות אחדות, הופיעה בסמוך לבית אשתו של הנאשם, והחלה לצעוק ולאיים עליו ועל יתר השכנים שהתאספו במקום. בהמשך הגיעו למקום שוטרים, אשר הנחו אותו לנסוע לתחנת המשטרה ובמהלך נסיעתו לשם, התקשר אליו הנאשם במכשיר המירס ואמר לו: "אתה לא יודע מה מחכה לך, אני אשרוף אתכם בתוך הבית שלכם אתה והילדים שלך, אתה לא יודע עם מי נפלת" (עמ' 26 ש' 2-4).

לאחר שמסר התלונה במשטרה, פנה המתלונן לבית המשפט על מנת להוציא נגד הנאשם צו הרחקה. בעת שישב והמתין לדיון, הוכנס לפתע הנאשם לאולם בית המשפט, ותוך כדי הדיון הצמיד את ידו הימנית לרקתו בתנועה המדגימה ירי באקדח. הנאשם חזר על מעשיו אלה שלוש פעמים, עד שבפעם השלישית ניגש המתלונן לשוטר ששמר על הנאשם, והפנה את תשומת לבו למעשי הנאשם. השוטר הפנה את המתלונן להגיש תלונה נוספת. בתום הדיון, בדרכו של הנאשם אל מחוץ לאולם, אמר הנאשם למתלונן ולאחיו "שני דגים ברשת אני אתפוס" (עמ' 26 ש' 13-22).

למען הסר ספק, הכחיש המתלונן מכל וכל את טענת הנאשם כי הכה בראשו בקסדה, הפיל אותו לרצפה, בעט בו והכה בו באגרופיו (עמ' 26 ש' 23 – עמ' 27 ש' 3).

בהסכמת הסנגור המלומד, הוגשו לעיוני כחלק מראיות התביעה שלוש ההודעות שנגבו מהמתלונן על ידי חוקרי המשטרה ביום האירוע ובסמוך לאחריו. את שתי ההודעות הראשונות, מסר המתלונן ביום האירוע – 2.4.09. את ההודעה הראשונה – ת/1 – מסר בשעה 7:53, ובה תיאר את העימות בינו לבין הנאשם בסמוך לבית מגוריהם, ואת השנייה – ת/2 – מסר בשעה 19:06, ובה התייחס לאירועים באולם בית המשפט. באופן כללי ניתן לומר כי הגרסה שמסר בהודעות אלה זהה כמעט לחלוטין לזו שמסר בבית המשפט ואשר הובאה לעיל בהרחבה. להבדלים המסוימים בין הגרסאות אתייחס מייד, במסגרת תיאור חקירתו הנגדית של המתלונן. בנוסף, הוגשה הודעתו מיום 6.4.09 – ת/3 – במסגרתה נחקר באזהרה בגין תלונת הנאשם על כך שתקף אותו ואיים עליו. המתלונן הכחיש האשמות אלה וחזר על גרסתו לפיה הותקף ואוים באקדח על ידי הנאשם.

במסגרת חקירתו הנגדית, נשאל המתלונן לגבי הקשר שלו לעד שרון חסיד. המתלונן הסביר כי יש ביניהם קשרי שכנות טובים מזה 15 שנים (עמ' 28 ש' 3-4). כמו כן אישר המתלונן כי הגיע למסור את התלונה המקורית במשטרה ביחד עם שרון וכי הם ישבו ושוחחו על המקרה בעת שהמתינו לחקירתם (עמ' 28 ש' 9-16).

בשלב זה הפנה הסנגור המלומד את המתלונן למספר הבדלים שנמצאו בין עדותו בבית המשפט לבין ההודעות שמסר במשטרה. כך למשל, בהודעתו ת/1 מסר המתלונן כי על אף שהבחין בברזלים בחצר כבר בלילה שקדם לאירוע, הרי שהשליך אותם החוצה רק למחרת בבוקר, ממש עובר למפגש עם הנאשם. בעדותו בבית המשפט, לעומת זאת, סיפר כזכור כי השליך את הברזלים עוד בלילה הקודם. משעומת המתלונן עם סתירה זו טען כי בהודעות שנגבו ממנו במשטרה נפלו מספר טעויות וכי למעשה השליך את הברזלים בלילה הקודם (עמ' 29 ש' 12-18).

בהמשך, טען המתלונן כי אשת הנאשם צעקה לא רק "לא יצחק, לא יצחק", אלא גם "אל תירה, אל תירה". גם את העדרו של נתון זה מהודעותיו במשטרה הסביר בכך שהדברים נמסרו לשוטרים במלואם, אך בשל טעות כזו או אחרת לא תועדו בהודעות (עמ' 31 ש' 10-14). לדבריו, לא קרא את ההודעה בטרם חתם עליה, ולכן נשמטו חלק מהפרטים שמסר (עמ' 31 ש' 19-24).