מ.י. לשכת תביעות שרון - פלילי נ' דנביל

נוכחים:

ב"כ המאשימה עוה"ד נויה שטרק

הנאשם בעצמו וב"כ עוה"ד עודד מורנו

גזר דין

הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, בתקיפה הגורמת חבלה של ממש ובתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ונתבקש תסקיר אודותיו, אשר בחן גם את שאלת ההרשעה, לבקשת בא כוחו.

בדצמבר 2005, בשעות הבוקר המוקדמות, בשעה 04:50 לערך, שכב על הכביש בהיותו בגילופין. לאחר שהשוטרים הצליחו להקימו דחף אחד מהם והכה באגרופו בפניו של המתלונן, נהג מונית אשר הצביע לשוטרים מלכתחילה על מיקומו. לאחר שהודע לו על מעצרו תקף שוטר נוסף בכך שהיכה בידו. כתוצאה נגרמו למתלונן המטומה בעין, שבר באף ונפיחות.

ב"כ המאשימה עמדה על החומרה לצד החבלה הקשה. על הפגיעה בנהג המונית, אזרח תמים שכל חטאו שעבר במקום ויכול ואף הציל את חייו, מששכב במרכז הכביש, במקום חשוך, נטול תאורה. מי אשר הותקף בברוטליות רבה, על לא עוול בכפו ונזקק לטיפול רפואי. עמדה, בנוסף, על הצורך להגן על אנשי המשטרה העושים מלאכתם נאמנה. מאחר וזו לו הסתבכות ראשונה ויחידה עם החוק, לאור הזמן הרב שחלף, בין היתר משנמחק כתב האישום לצורך איתור, בשים לב להמלצות התסקיר, ריככה את עתירתה העונשית ממאסר בפועל למאסר לריצוי בדרך של עבודות שרות, למאסר מותנה ולפיצוי.

בא כוחו ציין כי נהג המונית, מלכתחילה, לא חפץ להתלונן. הבהיר שזו לו הסתבכות חריגה עם החוק מאחר ומנהל אורח חיים נורמטיבי. תאר את נסיבותיו האישיות ואת החשש שמא יפוטר היה ותיוותר ההרשעה בעינה. הפנה לפסיקה בעבירות אלימות כלפי שוטרים ובכלל ועתר להימנע מהרשעה על מנת לא לפגוע בעתידו. הוסיף כי חפץ הוא לפצות את המתלונן וכי אינו סובל מבעיה של אלכוהוליזם.

הנאשם הודה בטעות שעשה והביע צער.

הנאשם יליד 1986, עלה ארצה עם משפחתו בשנת 2003. שרות המבחן תאר את הקשיים עמם התמודד. העבירה בוצעה ביום חופשה מהצבא, לאחר ששתה עם חבריו לשכרה ואיבד שליטה על מעשיו. הוא שלל בעייתיות בתחום, כשהעדר הסתבכויות נוספות מן הסתם מאששות זאת. מאוגוסט 2009 עובד כסדרן בחברת שמירה לשביעות רצון מעסיקיו. לדבריו, הרשעה בפלילים עלולה לגרום לפיטוריו. משלקח אחריות על מעשיו, הביע חרטה ורצון לפיצוי, נמצא בתחילת דרכו המקצועית בחיים, לאור הזמן הרב שחלף, ללא הסתבכויות נוספות, המליץ שרות המבחן על הימנעות מהרשעה תוך ביצוע של"צ, בהיקף מצומצם של 140 שעות, ופיצוי.

עקב החבלה הקשה אין מקום להימנע מהרשעה. שכרות אינה מהווה הגנה, משהכניס עצמו מרצון למצב בו איבד שליטה על מעשיו ופגע קשות במתלונן ובמידה פחותה בשוטרים, אשר ביקשו לסייע לו במצבו. אף כי המתלונן בזמנו לא חפץ להתלונן, כיום ציין את הטראומה שנגרמה לו ואת פציעתו הקשה.

ואם בכל זאת לא אמצה עמו את מלוא חומרת הדין, הרי זאת על שום אותם שיקולים לקולא, כפי אשר פורטו ע"י שרות המבחן, ומאחר וזו לו מעידה ראשונה ויחידה בחייו.

אשר על כן, הנני דנה הנאשם לעונשים הבאים:

הנני דנה הנאשם ל - 6 חודשי מאסר אותם ירצה באם תוך שנתיים מהיום יעבור כל עבירת אלימות נגד הגוף, למעט תגרה.

משנמצאתי מקלה עד מאוד ברכיב המאסר, ולו בדרך של עבודות שרות, הוא העונש הראוי עקב חלוף הזמן, רואה להכביד ברכיבים האחרים.

הנאשם יבצע שרות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות, בהתאם לתכנית שתגובש עמו ע"י שרות המבחן.

שרות המבחן מתבקש לגבש תכנית בהקדם ולהעבירה לאישור ביהמ"ש.

הנאשם יפצה את המתלונן בסך של 7,500 ₪. הפיצוי ישולם למזכירות ביהמ"ש ב - 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים הראשון תוך 30 יום מהיום ויועבר ע"י המזכירות למתלונן. במידה ולא ישולם תשלום במועדו יעמוד מלוא הסכום לפרעון מיידי.

ב"כ המאשימה תודיע למתלונן שנפסק פיצוי לזכותו.

הובהר לנאשם כי במידה ולא יבצע את צו השל"צ, ביהמ"ש רשאי לבטלו ולהשית ענישה נוספת בהתחשב בעונש שהוטל.