מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - פלילי נ' סאלח

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של התפרצות לבנין מגורים בכוונה לגנוב ו גניבה המיוחסות לו בכתב אישום אשר תוקן במסגרת הסדר כאשר במסגרת ההסדר הודיעה התביעה על הסכמה כי טרם טיעונים לעונש יישלח הנאשם לקבלת תסקיר תוך שהטיעון לעונש יהיה "פתוח ".

עתה בפני תסקיר שירות מבחן הסוקר את רקעו של הנאשם, מעורבותו בפלילים, ניהול אורח חיים שולי ועברייני על רקע התמכרות לסמים, ניסיונות גמילה אשר לא צלחו בעבר וכן מדווח כי הנאשם מוסר כי במסגרת המעצר הנוכחי הינו נקי מסמים.

שירות המבחן מתרשם כי מדובר במי שמבטא מילולית הבנה ביחס להתמכרותו ומגלה ורבראלית מוטיבציה להערכת שינוי, אך בפועל מתקשה להירתם באופן מלא לטפול.

בעבר היה משולב הנאשם במסגרת מעצר בתוכנית גמילה מסמים, אך לא השלים ההליך ושרות המבחן מתרשם כי מדובר במי שסובל מתלות גבוהה בסם ובעל כוחות מוגבלים להערכות לשינוי.

שרות המבחן מתרשם כי למרות שהנאשם מבקש טפול במסגרת של קהילה טיפולית הוא נעדר כוחות לעבור תהליך במסגרת קהילה טפולית ושרות המבחן מתרשם כי אפשרות קידום שיקומו תהיה יעילה יותר במסגרת סגורה עם גבולות ברורים, סמכותיים ונוקשים.

בסופו של דבר ממליץ שרות המבחן כי ההליך השיקומי יהיה במסגרת מאסר בפועל.

באת כוח המאשימה מפנה לנסיבות לחומרא כמפורט בטיעוניה לעונש ומבקשת כי בית המשפט יגזור על הנאשם עונש שיכלול רכיב של מאסר בפועל לתקופה ממושכת, הפעלת שני מאסרים מותנים חבי הפעלה התלויים ועומדים כנגד הנאשם במצטבר אחד לשני ובמצטבר לעונש המאסר שיגזר, קנס וכן פיצוי למתלוננים.

הסנגור מצידו מפרט את נסיבות חייו הקשות של הנאשם וטוען כי הנאשם נקלע לעבירות מחמת היותו מכור לסמים והוא מבקש להתייחס להתמכרות זו כאל מחלה אשר נוכח קשייה ותוצאותיה יש להושיט לו יד ולאפשר לו סיום הליך הגמילה אותו החל מאז מעצרו, כאשר אליבא דנאשם מעת המעצר הוא שומר על ניקיון מוחלט מסמים.

הסנגור מבקש כי בית המשפט יבקש דיווח מקצינת אסירים לגבי טענת הניקיון מסמים טרם שייגזר עליו עונש וכי יושיט יד לנאשם ויאפשר לו גמילה מסמים תוך העמדתו בפיקוח.

לצד מכלול הנימוקים לקולא שמפורטים בטיעוני הסנגור, מפנה הסנגור גם לגזרי דין שונים בהם הקלו בתי משפט בענישתם של נאשמים בעבירות דומות ואף חמורות מאלו.

שקלתי נסיבות העניין, האמור בתסקיר, טיעוני באי כוח הצדדים והפסיקה שהוגשה לעיוני.

אינני רואה צורך לחזור ולפרט טיעוני באי כוח הצדדים שהרי הם שטוחים כמשנה סדורה בפרוטוקול הדיון.

חומרת המעשים בהם הורשע הנאשם נלמדת מעובדות כתב האישום המתוקן.

כעולה מכתב האישום המתוקן, מדובר במי שטרם עלות השחר ובתוך כמחצית השעה פורץ לשתי דירות ברמלה ודהיינו ביום 10.2.09 בשעה 03:00 מתפרץ לדירה ברחוב יהושע בן נון ברמלה ובשעה 03:30 מתפרץ לדירה ברחוב חגאי שברמלה.

בארוע הראשון הוא פותח את חלון הבית ונכנס לתוך הבית כדי לגנוב ובארוע השני הוא שוב פותח חלון בית ונכנס כדי לגנוב וגונב טלפון סלולארי.

לכאורה, הנזקים הכלכליים שנגרמו לקרבנות העבירה אינם כבדים במיוחד. יחד עם זאת, כאשר מדובר בפריצה לדירותיהם של אנשים הרי הנזק נמדד הרבה מעבר לאמות מידה כלכליות.

מדובר בעבירות שאינן עבירות כנגד הרכוש סתם, אלא עבירות אשר יש בהן משום פגיעה עצומה בקרבנות העבירה אשר מאבדים את בטחונם במקום בו הם מצפים להיות מוגנים, בבחינת "ביתו של אדם הוא מבצרו".

יתר חומרה, רואה אני בכך שהפריצה בוצעה באישון לילה או אם תמצא לומר טרם עלות השחר, כאשר ברגיל הציפיה היא שאנשים אמורים לנום בשלווה את שנתם בשעות אלה. מכך אנו למדים שמי שפורץ בשעות כאלו לבית מגורים יוצא מתוך הנחה שמן הסתם קיימת אפשרות יותר מסבירה שבעלי הבית מצויים בבית ונמים את שנת הלילה.

בע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אורן אואזנה מדגיש בית המשפט העליון את נפיצותן, חומרתן והנזק הנגרם לציבור מעבירות של התפרצות לדירת מגורים וכך אומר שם בית המשפט העליון מפי כבוד השופט מלצר: