מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - פלילי נ' כהן

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נסיון להסעה שלא כדין המיוחסת לו בכתב אישום אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון וכן בעבירה לפי תק' 84 (ב) לתקנות התעבורה המיוחסת לו בדו"ח תנועה אשר צורף בהסכמה וענינו הסעת נוסעים מעבר למותר במועד הרלבנטי לאישום המתוקן שבפני.

במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים כי בעוד שהתביעה תעתור למאסר לתקופה של 45 יום אשר ירוצו בעבודות שירות , מע"ת , קנס בסך 2500 ₪ ופסילה על תנאי יטען הסניגור באופן חופשי ואכן הסניגור עותר להימנע מגזירת עונש מאסר בפועל ולהסתפק במאסר על תנאי ולו גם מחמיר ולכל היותר ליתן צו של"צ.

ב"כ הצדדים טענו לעונש תוך שהועלו בפני נימוקים לחומרא ולקולא הכל כמפורט בפרוטוקול.

במסגרת הטיעונים לעונש הציג הסניגור מסמך שנערך ע"י האגף לשירותים חברתיים בעיריית ת"א וענינו בקשה לסיוע לספרי לימוד והנחה בתשלומי בית ספר עבור משפחתו של הנאשם מחמת קשיים בה נתונה המשפחה.

שקלתי נסיבות הענין וטיעוני ב"כ הצדדים.

בשורה של הלכות שיצאו מלפני בית המשפט העליון עמד ביהמ"ש על החומרה שיש ליחס לעבירות על חוק הכניסה לישראל. זאת נוכח פוטנציאל המסוכנות הגלום בעבירות אלה.

ברור שעבירות ההסעה כמו גם ההעסקה וההלנה מהוות קרקע פוריה לצמיחת העשבים השוטים של כניסת משאינו רשוי להיכנס לישראל ושהייה בישראל שלא כדין.

שהיה זו גלום בה פוטנציאל של סיכון לציבור.

לצד הסכנה לרבים, לביטחון הציבור ולשלומו יש לזכור את המשאבים המרובים שהציבור נדרש להפנות לפיקוח ואכיפה של החוק למניעת כניסת בלתי מורשים לישראל וזאת לשם הגנה על בטחון המדינה.

ככל שקיימת חשיבות למניעת כניסת תושבים זרים לישראל, הרי שחשיבות מניעת הסעתם גדולה פי כמה וזאת מהנימוק שציינתי לעיל.

כך ראה זאת המחוקק בקוצבו כפל ענישה לעבירות הלנה, העסקה והסעה שלא כדין (ר' סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל) אל מול עבירות הכניסה והשהייה (ר' סעיף 12 לחוק הנ"ל) – ולא בכדי.

ברע"פ 3173/09 מוחמד פראגין נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(2), 1255 הדגיש בית המשפט העליון את השיקולים שיש לשקול בבוא בית המשפט לגזור הדין בעבירת הסעה ויצא ממנו קול קורא להחמיר עם העוברים את העבירות הללו:

"... ברע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 769. מפי השופט טירקל נדונה שם רמת הענישה הראויה, והוכרע כי דחק העתים והמציאות הבטחונית הקשה (ב- 2001) מצדיקה לגזור על הללו עונשי מאסר בפועל (עמ' 775): "אם אין עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, יש לגזור עליו – ואפילו הוא אדם מן היישוב שעשה מעשיו מתוך תמימות או מחמת צורך דוחק כלשהו – עונש מאסר לריצוי בפועל, בלי מתן אפשרות להמירו בעבודות שירות. אשר לאורך תקופת המאסר, חלקי עם המחמירים...". ואולם, ברבות הימים היה צורך לשוב ולהידרש לנושא ולפרש את הלכת ח'טיב, כדי להסביר כי מחד גיסא החומרה על מכונה ועל תוצאותיה, ומאידך גיסא מתחייבת בדיקת הנסיבות האינדיבידואליות. כך ברע"פ 7544/05 שאולוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם), וכך במיוחד ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל (מפי המשנה לנשיא חשין). באותו עניין נאמר, מזה, כי שיקולי החומרה הכרוכים בטרור ובצורך בהרתעה בעינם עומדים; אך מזה, כי היישום צריך להיעשות בכל מקרה לגופו... כל מקרה יוכרע בהתאם לנסיבותיו ובהתאם לטעמים ולתכליות של מדיניות הענישה שנקבעה... אוסיף את קולי לגישה המחמירה כלפי מסיעים, מלינים ומעסיקים, שהם על פי רוב ישראלים העוברים על החוק לשם בצע כסף, ולא למען פת לחם".

בנסיבות הענין שבפני כאשר מדובר בנסיון להסיע ארבעה נוסעים יש נופך של חומרה וזאת בשל כמות הנוסעים.

יתירה מזו כעולה מדו"ח התנועה אשר צורף מדובר גם במי שביצע עבירה של הסעת נוסעים מעבר למספר המותר על פי הרשיון – עבירה אשר סיכון נוסף – בטיחותי - גלום בה.

עם זאת נתתי דעת כמובן גם לנסיבות המקילות כפי שפורטו ע"י הסניגור.

בין היתר אציין ביחוד את ההודאה וכן צירוף התיק. בנוסף תובא בחשבון העובדה שצויינה ע"י הסניגור לפיה הנאשם מודע – לעת הזו – לחומרת העבירה.

בנוסף יצוין כי מדובר במי שעברו נקי, בן 46 נשוי , אב לשלושה ילדים הממתין עם אשתו להולדת ילדם הרביעי.

מצבו הכלכלי של הנאשם קשה – פוטר מעבודתו עקב קריסה כלכלית ועובד כיום בעבודות מזדמנות.