מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - פלילי נ' ישראל ואח'

גזר דין

רקע

הנאשמים הורשעו בהכרעת דין מפורטת מיום 20.12.09 בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו-380(ב) לחוק העונשין תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

הנאשמים הורשעו בכך שבתאריך 28.10.05, עת שהו בתחנת דלק, נאשם 2 צפר למתלונן שניקה את שמשות רכבו ודיבר אליו בבוטות. נאשם 1 יצא מהרכב והמתלונן הזדהה בפניו כשוטר. בכדי למנוע את הסלמת האירוע נסע מתלונן מהמקום מרחק של כ-30 מטרים. הנאשמים נסעו אחרי המתלונן וחסמו את דרכו, ובעודו יושב ברכבו יצאו מרכבם לעברו וחבטו בו יחדיו בכל חלקי גופו. המתלונן ניסה להגיע לנרתיק נשקו, בעוד נאשם 2 מנסה לקחת את הנרתיק מידיו. בהמשך לכך נמלט המתלונן בריצה לשטח כורכר סמוך וניסה להרתיע את הנאשמים באמצעות הנשק ולאחר שפרק אותו ביצע דריכה ונקירה. הנאשמים הוסיפו ותקפו את המתלונן, הפילו אותו ארצה ובעטו בצלעותיו ובבטנו. לאחר-מכן נסעו הנאשמים מהמקום.

הנאשם 2 זוכה מעבירת האיומים שיוחסה לו.

בהחלטה מיום 25.2.10 צורף ת.פ. (רמ') 1271/09 אשר ייחס לנאשם 2 עבירה של נהיגה בדרך נמהרת ורשלנית, עבירה לפי סעיף 338 (1) לחוק העונשין. נאשם 2 הורשע על-פי הודאתו במיוחס לו בכתב אישום זה.

על-פי האמור בכתב האישום המצורף, כאשר נהג נאשם 2 ברכבו חסם את נתיב נסיעתה של סיגל המבורג, בדרך נמהרת, פוחזת ורשלנית. לאחר-מכן המשיך לנסוע בעקבותיה ועקף אותה באופן שאילץ אותה לסטות לשולי הכביש.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה ציין את חומרת מעשיהם של הנאשמים, והברוטאליות בה בוצעו. ב"כ המאשימה טען כי יש לבכר שיקולי הרתעה, גמול ומניעה במקרה דנן, ולהשית על הנאשמים עונשים מרתיעים. עוד טען כי נאשם 1 מתקשה לקחת אחריות על מעשיו ומצדיק את מעשיו מתוך עמדה קרבנית. בנוגע לנאשם 2, אשר הורשע בעבירה נוספת, טען ב"כ המאשימה כי יש בכך המשכיות של התנהגות אלימה מצדו. ב"כ המאשימה עתר להשית על נאשם 1 מאסר מאחורי סורג ובריח, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלונן ועל נאשם 2 כל אלו ובנוסף שלילת רישיון נהיגה ושלילת רישיון נהיגה על תנאי.

ב"כ הנאשמים טען כי חלפו 5 שנים מאז המקרה, ובזמן זה הנאשמים שבו אל אורח חייהם הנורמטיבי. ב"כ הנאשמים ציין את הדינאמיקה באירוע, בו האב והבן עדים למצוקותיו זה של זה. ב"כ הנאשמים טען כי נאשם 1 תרם רבות למדינה, שכן מדובר באיש קבע ששירת אף במשטרת ישראל. עוד טען כי מעשיו של נאשם 2 נעשו בסמוך לשחרורו מצה"ל, ומאז התבגר. עוד ציין כי גם הנאשמים נחבלו באירוע. ב"כ הנאשמים עתר למאסר מותנה ועבודות של"צ.

נאשם 1 הביע בושה והעיד כי הפנים את הפסול במעשיו.

נאשם 2 העיד כי הפיק לקחים מהאירוע.

תסקירי שירות המבחן

בעניין נאשם 1 התרשם שירות המבחן מאדם נורמטיבי, המנהל אורח חיים תקין וחיובי ותפקודו התעסוקתי רציף. עוד התרשם שירות המבחן כי הנאשם מתקשה לקחת אחריות בגין מעשיו, אולם מבטא צער וחרטה. להערכת שירות המבחן ייתכן ומעורבותו באירוע נבעה ממעורבות בנו, שהובילה להסלמה ולהיעדר שיקול דעת מצידו.

בעניין נאשם 2 התרשם שירות המבחן מאדם שאובחן בילדותו כהיפר-אקטיבי. עם זאת, מנהל הנאשם אורח חיים תקין, ועובד לפרנסתו עם אביו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מביע חרטה על התנהגותו האלימה ומבין כי פעל בשיקול דעת מוטעה. עוד ציין שירות המבחן כי בזמן שחלף מעת ביצוע העבירות ועד היום בגר הנאשם וכיום הוא מודע להתנהגותו ובחירותיו השגויות. כעת הוא נמצא בתקופה שונה בחייו.

דיון

במסגרת השיקולים לחומרה יש ליתן את הדעת להתנהגותם של הנאשמים באירוע. הנאשמים רדפו אחרי המתלונן, אשר ניסה לחמוק מהם ולהימנע מעימות. הנאשמים תקפו אותו בעודו יושב ברכבו, כאשר נאשם 1 מכה בו מצד מושב הנהג ונאשם 2 מאגף אותו ממושב הנוסע. כשחמק המתלונן מהם, רדפו אחריו הנאשמים, הפילו אותו ארצה והמשיכו לחבוט בו. מדובר ברצף של מעשי אלימות על-ידי שני הנאשמים שנעשה תוך שיתוף פעולה ביניהם, בעוד המתלונן מנסה להימנע ממגע עמם אך הנאשמים אינם מרפים. עוד יש ליתן משקל לחומרה לנזקים הפיזיים שנגרמו למתלונן.

חומרה נוספת קיימת בהרשעתו של נאשם 2 בנהיגה פרועה ורשלנית ומהווה המשך ישיר של קו האלימות והיעדר שיקול דעת בהתנהגותו.

עם זאת, במסגרת השיקולים לקולא יש ליתן משקל להיעדר עבר פלילי מצד שני הנאשמים. הנאשמים מנהלים אורח חיים נורמטיבי, עובדים ומפרנסים למחייתם. שניהם הביעו צער וחרטה על מעשיהם ומודעים להפעלתם שיקול דעת מוטעה באירוע.

נאשם 1, בן 52, שירת במשך שנים רבות את המדינה, הן כאיש קבע בצבא והן כשוטר, וזכה לשבחים בגין שירותו (נע/1). אין לחובתו עבר פלילי קודם, ומאז שב לנהל את חייו כפי שנהג ערב האירוע.