מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - פלילי נ' זאב קובי

גזר דין

הנאשם הודה והורשע בעבירות של אי דיווח אודות אובדן כלי יריה במועד, עבירה לפי סעיף 15(א) +16(2) לחוק כלי היריה, תש"ט-1949( להלן: "חוק כלי יריה") ואי חידוש רישיון לכלי יריה לפי סעיף 5(א) +16(1) לחוק כלי יריה.

נסיבות ביצוע העבירות פורטו בכתב האישום ולפיהן ביום 14/01/08 או בסמוך לכך הגיע הנאשם לתחנת המשטרה מודיעין ודיווח על התפרצות לכספת במשרדו המצוי בקומה השניה של ביתו במודיעין. ההתפרצות ארעה במועד לא ידוע לנאשם ובמסגרתה נגנב אקדחו אשר רישיונו פג ביום 31/05/07. הנאשם דיווח על ההתפרצות כחודש לאחר קרותה.

כאמור הודה הנאשם והורשע בכתב האישום ובהסכמה נשלח לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר בעניינו. בתוך כך הודיעה הסנגורית כי בכוונתם לבקש כי שירות המבחן יבחן את סיום ההליך בביטול הרשעה.

התסקירים בעניינו של הנאשם:

שני התסקירים שהתקבלו בעניינו של הנאשם נושאים המלצה לשקילת ביטול הרשעת הנאשם בדין בשל הצורך של הנאשם לשאת נשק אישי ברישיון עובדה הנחוצה לפרנסתו וביטחונו האישי וכי הרשעה תמנע ממנו לקבל רישיון לנשיאת נשק.

עמדת התביעה להותיר את ההרשעה על כנה. לטעמה יש להעביר מסר שלא ניתן לסיים תיק זה בלא הרשעה וכי הורשע הנאשם בעבר בעבירות חמורות ופרנסתו לא נפגעה. עוד מבקשת התובעת לראות באמור בתסקיר בבחינת בקשה לשקול ביטול הרשעה ולא המלצה נחרצת.

במקביל עותרת התביעה להשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס כספי.

לטענתה לצורך גזירת העונש יש לשקול את השיקולים המחמירים הבאים:

מדובר בנאשם שאין זו הרשעתו הראשונה בדין. לחובתו הרשעה משנת 2002 בעבירות של חטיפה, תקיפה בתנאים מחמירים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש (ת/1).

באשר לעבירות מציינת ב"כ התביעה כי דווקא בשל העובדה שהנאשם בעל דרגה בכירה בצבא מוטלת עליו חובה לדווח מיד על אובדן כלי הירי ולא לאחר כחודש וחצי. ואין לקבוע כי דמו סמוק מדמם של נאשמים אחרים אך בשל עברו הצבאי המפואר.

מנגד עמדת ההגנה הינה לביטול ההרשעה.

בקשתה נסמכת בראש ובראשונה על האמור בתסקירי שירות המבחן הנושאים בקשה לשקול לבטל את ההרשעה וכן תוכנית של"צ מקיפה.

בנוסף מדגישה הסנגורית כי בתיקים מעין אלו מסתיימים באי הרשעה ובשל"צ קצר מועד ובמקרה זה התבקשה הגדלת מכסת השעות.

עוד היא מציינת כי לטעמה עומד הנאשם בקריטריונים המאפשרים אי הרשעה וכי הוא הביע צער וחרטה על מעשיו

לזכותו של הנאשם מציינת הסנגורית כי הוא בעל עבר צבאי מפואר הכולל צלילות בקישון, בשנת 84 בהיותו סגן אלוף נפצע ממכונית תופת והמשיך לשרת בצה"ל, הוא עבר קורס חבלה בצבא האמריקאי וממשיך לשמש במערך המילואים ולהתקדם בסולם הדרגות. בנוסך מציינת כי הנאשם מוערך בתחום עיסוקו והכל כעולה מהמסכמים הרבים שצורפו בעניינו.

אמנם הורשע הנאשם בעבירה בשנת 2002 אולם דובר במעידה חד פעמית או אז לא נלקח נשקו. אולם משפנה לאחראי על חידוש רישיון הנשק נאמר לו מפורשות שאם יורשע בעבירה מעין זו לא יוכל לשאת נשק יותר. לטענתה הנשק נחוץ בעבודתו בשל הגעתו לאזורים מסוכנים ולפיכך הרשעה בדין תמנע את פרנסתו.

באשר לעבירה מדובר לטענתה בטעות בשיקול דעת כשהנאשם חשב כי יוכל לאתר את הנשק בעצמו וזאת במהלך תקופה סוערת בחייו- גירושים קשים ושהייה ממושכת בחו"ל. לטענתה אם היתה לנאשם כוונה לא היה מוסר הנאשם בהודעתו כי הנשק אבד קודם לדיווח.

ההלכה :

הכלל הוא כי מקום בו הודה נאשם בביצוע עבירה – ירשיעו בית המשפט ואילו הימנעות מהרשעה הינה החריג לכלל – חריג אשר יעשה בו שימוש רק בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. ראו לעניין זה דברי כבוד השופט א. לוי בע"פ 9150/08 מ"י נגד איתר ביטון (פורסם בנבו):