מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - פלילי נ' בן גיגי

גזר דין

רקע

הנאשם הורשע בהכרעת דין מפורטת מיום 7.2.10 כמפורט להלן: באישום הראשון, הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת זקן לפי סעיף 368ו'(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. על פי עובדות כתב האישום, אשר נתקבלו בהכרעת הדין, הורשע הנאשם בכך שביום 22.2.09 הגיע הנאשם לבית המתלוננת והקיש על דלת הבית. המתלוננת שאלה לזהותו והנאשם הזדהה כאח נוסף של המתלוננת. בעקבות כך פתחה המתלוננת את דלת הבית. הנאשם נכנס ומיד דחף את המתלוננת בחוזקה, הפילה ארצה, נטל שתי מגבות מטבח, וקשר באמצעותן בחוזקה את צווארה של המתלוננת. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת סימנים אדומים בפניה ודימום בשפתיה.

באישום השני זוכה הנאשם מעבירה של תקיפת זקן, לפי סעיף 368ו והורשע תחת זאת בעבירה של תקיפה סתם. הנאשם הורשע בכך שבתאריך 12.2.09 בשעות הבוקר, בעת שהמתלוננת עמדה במטבח ביתה, נכנס הנאשם למטבח, נטל שקיות ניילון, וכיסה באמצעותן את פניה של המתלוננת.

באישום השלישי, זוכה הנאשם מעבירת איומים.

הצדדים לא הסכימו בעניין העונש.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה ציין את חומרת מעשיו של הנאשם אשר תקף וגרם חבלה לאחותו הזקנה. ב"כ המאשימה ציין את תיקון החוק, אשר הוסיף את העבירה של תקיפת זקן מתוך מגמה להחמיר בענישה במקרים כגון דא. עוד טען ב"כ המאשימה לעברו פלילי המכביד של הנאשם, כאשר הנאשם ריצה בעברו 173 חודשי מאסר בפועל. ב"כ המאשימה הפנה לתיק קודם שבו הורשע הנאשם בביצוע עבירות כלפי אותה מתלוננת בכך ששפך עליה נפט וניסה להציתה הואיל והיא סירבה ליתן לו כסף כדרישתו.

ב"כ המאשימה עתר לעונש של ארבע שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה על כל עבירות אלימות הן מסוג פשע והן מסוג עוון וכן פיצוי כספי למתלוננת. כן ציין כי הנאשם עצור מיום 23.2.09.

ב"כ הנאשם טען כי אין המדובר בתיק "קלאסי" של תקיפת קשישה וכי הנסיבות בתיק זה הן שונות. כן ציין כי התקיפה נעשתה על בסיס ויכוח על ירושה. לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם היה מטפל באחיותיו והן אלו שהיו משפילות אותו ונישלו אותו מזכויותיו. כן ציין ב"כ הנאשם, כי הנאשם היה חסר בית ואחיותיו היו מנצלות אותו. כן טען כי לנאשם בעיות נפשיות. עוד טען כי התיק הקודם שבו הורשע הנאשם בגין תקיפת המתלוננת בכך שניסה להציתה אינו תיק חמור, וכי אף התביעה הייתה מודעת לכך, כפי שעולה מטיעוניה בתיק הקודם.

בנוגע לעברו הפלילי, טען ב"כ הנאשם, כי מלבד תיק זה ומלבד ההרשעה משנת 2006 בתקיפת המתלוננת, העבירה האחרונה שביצע הנאשם היא משנת 1995, ועבירות האלימות שבגינן הורשע הינן ישנות, כך שאין לטעון שמדובר באדם אלים.

כן טען כי המתלוננת כיום מתגוררת בבית אבות, וכך גם אחותה, ועל כן הנאשם אינו מהווה סכנה למתלוננת. לפיכך, ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם.

הנאשם עצמו הביע צער על מעשיו, והדגיש כי לא יהיה לו עוד קשר עם המתלוננת.

דיון

הנאשם יליד 1955, הורשע בהכרעת דין מפורטת מיום 7.2.10 בעבירות של תקיפת זקן ובעבירה של תקיפה סתם. במקרה אחד קשר הנאשם מגבות מטבח סביב צווארה של המתלוננת, וגרם לה חבלה, ובמקרה שני כיסה הנאשם את פניה של המתלוננת באמצעות שקיות. מדובר במקרים חמורים של מעשי תקיפה, אשר בוצעו כלפי אחותו של הנאשם, שהינה קשישה אשר הייתה עוד במועד ביצוע העבירות מוגבלת בתפקודה הפיסי.

חומרה יתרה במעשיו של הנאשם קיימת בכך שאין זו הרשעתו הראשונה של הנאשם בתקיפתה של המתלוננת. ביום 28.9.06 הורשע הנאשם בבית-משפט זה על-ידי כבוד השופטת זהבה בוסתן בכך שנטל כלי ובו נפט, שפך על המתלוננת ועל אחותו, וכן על רצפת

הסלון, וניסה להדליקו באמצעות מצית, אשר לא פעל. כל זאת על רקע סירובה של המתלוננת ליתן לו כסף אותו דרש. בגין אותו תיק נדון הנאשם במסגרת הסדר טיעון לעונש של עשרה חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי. והנה מסתבר שהנאשם לא למד דבר מגזר הדין שהוטל עליו, והוא שב ותוקף את המתלוננת, הפעם באמצעות כריכת מגבות סביב צווארה וכיסוי פניה באמצעות שקיות. בכך יש משום שיקול ממשי ורב לחומרה.

זאת ועוד, שיקול נוסף לחומרה טמון בעברו הפלילי המכביד של הנאשם. עיון בעברו הפלילי של הנאשם מעלה, כי מדובר בנאשם בעל עבר פלילי מכביד, אשר שהה למעלה מ- 14 שנים מאחורי סורג ובריח, ולחובתו 26 הרשעות קודמות. הרשעתו הראשונה של הנאשם משנת 1965 והאחרונה משנת 2009. עברו של הנאשם כולל עבירות אלימות רבות, סמים, ורכוש.

לא זו אף זו, הנאשם הורשע בעבירה של תקיפת זקן לפי סעיף 368 ו'(א) לחוק העונשין, אשר קובע כי התוקף זקן וגורם לו חבלה של ממש, דינו – מאסר חמש שנים. עוד הוסיף המחוקק וקבע כי עונש המאסר לא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים שיירשמו, כולו על תנאי. בתיקון החוק משנת 2008 (תיקון 97) כמפורט לעיל, ביקש המחוקק להחמיר בעונשם של מי שהורשעו בתקיפת זקנים. כך עולה במפורש מדברי ההסבר להצעות החוק שקדמו לתיקון 97 (ר' ה"ח הכנסת תשס"ח מס' 188, עמ' 69; ה"ח הכנסת תשס"ח מס' 194 עמ' 102). לאור זאת, נדרש בית-המשפט ליתן משקל נכבד למצוות המחוקק.

אכן, כפי שטוען ב"כ הנאשם, מקרה זה אינו מקרה "רגיל" של תקיפת קשיש, אשר הותקף על-ידי אדם זר רק בשל היותו קשיש חסר ישע. יחד עם זאת, המחוקק לא הגביל את תחולתו של החוק רק למקרים של תקיפת על-ידי אדם זר. כך גם דברי ההסבר אינם מבקשים לסייג את החוק כאמור. תכליתו של התיקון לחוק הינה לחול אף במקרים של תקיפת קשיש על-ידי בן משפחה, אשר מנצל את מוגבלותו של הקשיש ואת חוסר הישע שלו והעדר יכולתו להתגונן מפני התקיפה. אף למקרים אלה יש ליתן את המשקל הראוי לחומרה, כפי שהורה המחוקק.