מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' תלאחמה ואח'

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשמים שבפניי, אני מוצאת אותם אשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום כ"ד סיון תש"ע, 06/06/2010 במעמד הנוכחים.

שרה חביב, שופטת

החלטה

נדחה לעיון ומתן החלטה לשעה 15.00 היום

ניתנה והודעה היום כ"ד סיון תש"ע, 06/06/2010 במעמד הנוכחים.

שרה חביב, שופטת

גזר דין

הנאשמים הודו והורשעו בכתב אישום בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "החוק").

בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 3.11.09 בבאר שבע נמצאו הנאשמים שהינם תושבי הרשות הפלסטינית כשאין בידיהם אישור כניסה כחוק למדינת ישראל.

הנאשמים 2 ו-3, נמצאו בישראל אף במועד 17.8.09 בכביש 6 בסמוך למחלף קריית גת, ללא אישורי כניסה כחוק לישראל, ואילו נאשם 1 נמצא בישראל אף במועדים 25.6.09 וביום 23.6.09 בישוב להבים, כשאין בידו אישור כניסה כחוק.

עמדת המאשימה לעניין העונש היתה למאסר בפועל וכן מאסר מותנה.

בטיעוניו לעונש ציין ב"כ המאשימה המלומד, כי מדובר בנאשמים אשר נכנסו לישראל מספר פעמים, במועדים סמוכים, חרף האזהרות שנתנו להם שלא לשוב על כך, וכי הדבר מהווה סכנה מהותית לאזרחי המדינה, שכן הם נכנסו ללא פיקוח רשויות הביטחון. ב"כ המאשימה ביקש שלא ליתן משקל גבוה לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, שכן ידעו על העונש הצפוי להם עת נכנסו לתחומי המדינה.

סניגורם המלומד של הנאשמים, ביקש להסתפק בתקופת מעצרם של הנאשמים ובעונש הצופה פני עתיד, שכן הנאשמים נעדרי עבר פלילי ולהם נסיבות אישיות קשות.

ביחס לנאשם 1, טען הסניגור כי מדובר בנאשם אשר מפרנס 8 אחים וכי אימו חולה במחלה סופנית, זאת תוך שהוא הפנה למסמכים רפואיים בעניינה. בנסיבות אלה, כניסתו של הנאשם 1 לארץ היא אך בשל רכישת תרופות לאימו וצרכי פרנסה כך לדבריו. בעניין מחלת אימו של הנאשם 1, הפנה אף לרע"פ 3137/09 [להלן: "הלכת פראג'ין"] ובהתייחסה לנסיבות חולי אקוטי במשפחה.

ביחס לנאשם 2, טען הסניגור כי מדובר בנאשם אשר מפרנס 10 אחים בבית, וכי הנאשם עצמו חולה ונוטל תרופות, וכי היתה תקופה בה עבד בישראל וקיבל היתר לכך בעבר.

ביחס לנאשם 3, הצעיר ביניהם, טען הסניגור, כי מדובר בנאשם אשר נכנס לישראל לצורכי פרנסה, כי אביו של הנאשם עבר צינטורים, וכי בשל כך יש להתחשב גם בו.

ב"כ הנאשמים המלומד הוסיף וטען כי הנאשמים נעצרו ביום 3.11.09 ושוחררו ביום 10.11.09. מאז ועד היום חלף זמן לא מבוטל, בהם לא ביצעו עבירות נוספות כלל.

הנאשמים ביקשו להתחשב בנסיבותיהם והבטיחו כי לא ישובו לגבולות הארץ ללא היתר.

בית המשפט העליון קבע את הפרמטרים להפעלת שיקול הדעת העונשי בתיקים כגון דא בזו הלשון:

"בנידון דידן - שאלת הכניסה והשהיה הבלתי חוקיות - עומדים בצד החומרה שיקולים כגון האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר ; האם נתלוו לשהיה הלא חוקית עבירות נוספות) כגון זיוף תעודות , התחזות וכדומה) ; האם מדובר ברצידיביסט )נמסר אמנם כי בפעם ראשונה של כניסה בלתי חוקית אין הרשויות מעמידות ככלל לדין) ; מה אורך השהיה הלא חוקית ; ובצד הזכות - האם ניתן להראות כי המעשה נובע ממצוקה אישית , כמי שמטה לחמו שבור ; גיל צעיר ועבר נקי הם שיקולי זכות ושיקולים אלה ראוי שינחו את בתי המשפט בבואם לגזור את הדין "