מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' צורף ואח'

פסק דין

ראשית דבר, ועל פי הוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי, אודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת מן הטעם כי העבירות המיוחסות לנאשם לא הוכחו בראיות שהונחו בפניי.

1.ביום 15.1.2009 הוגש כנגד הנאשם וחמישה אחרים כתב אישום, המייחס להם עבירות של השתתפות בהתקהלות אסורה והשתתפות בהתפרעות לאחר הוראת פיזור.

הרקע להגשת כתב האישום דנן הינו המבצע הצה"לי שזכה לכינוי "עופרת יצוקה", אשר התנהל על רקע הסלמה במצב הביטחוני באזור רצועת עזה, ובעקבות ירי רקטות אל עבר שטחי ישראל.

2.בכתב האישום נטען כי ביום 14.1.2009 בשעה 15:50 בצומת הרחובות הנרייטה סולד ושדרות רגר בבאר שבע, התקהל הנאשם יחד עם כ- 65 אחרים, תוך שהם מחזיקים שלטים בגנות מבצע "עופרת יצוקה". במעמד זה הגיעו למקום כוחות שיטור, אשר כרזו לנאשם ולמפגינים האחרים כי מדובר בהתקהלות בלתי חוקית, וכי עליהם להתפזר עד השעה 16:05.

בשעה 16:05, לאור העובדה כי הנאשם והאחרים לא עזבו את המקום, וסירבו להתפנות, עמדו במקום ולא זזו ממנו, הם נעצרו על ידי השוטרים.

כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של השתתפות בהתקהלות אסורה והשתתפות בהתפרעות לאחר הוראת פיזור, כאמור, עבירות בניגוד לסעיפים 151, 155 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 [להלן: "חוק העונשין"].

3.עד לדיון שהתקיים בפניי ביום 23.12.2009, נמחק כתב האישום בעניינם של הנאשמים 2-6, ונותר תלוי ועומד בעניינו של הנאשם 1 בלבד – רן צורף.

במעמד הדיון הנ"ל העלה ב"כ הנאשם המלומד שלושה טעמים בגינם יש לבטל את כתב האישום כנגד הנאשם. הראשון הוא כי כתב האישום אינו מגלה עבירה – שכן כתב האישום אינו מגלה מדוע מדובר היה בהפגנה אסורה, ומדוע ניתנה הוראת ההתפזרות, השני הוא כי לא קוימה הוראת השימוע לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב 1982 [להלן: "החסד"פ"], והשלישי הוא כי כתב האישום כנגד הנאשם הוא תוצאה של אכיפה בררנית ופסולה, באשר נמחק כנגד הנאשמים האחרים בעוד שכנגד הנאשם 1 הינו תלוי ועומד.

עוד כפר למעשה ב"כ הנאשם בשמו בכתב האישום, כאשר טען כי מדובר היה במחאה שקטה אשר לא היתה טעונה רישיון, וכי הוראת ההתפזרות בנסיבות העניין היתה בלתי חוקית.

בתשובה לטענות אלה, שהועלו בקצרה, השיב ב"כ המאשימה המלומד, כי לאור אופי ההפגנה שהתנהלה הרי שהיא טעונה היתה רישיון, כי אין לקיים שימוע בעניינו של הנאשם 1, שכן כתב האישום הוגש שעה שזה היה נתון במעצר, וכי המאשימה עומדת על ניהול ההליך כנגד הנאשם 1, לאור העובדה כי השתתף בהפגנה דומה אחרת שבועיים קודם לכן, ולאור זאת, הרי שיש עניין ציבורי בקיום ההליך נגדו, אשר איננו קיים בעניינם של האחרים, אשר אין להם רישומים קודמים.

4.לאחר שמיעת הטענות בקצרה, ובהסכמת הצדדים, הוחלט כי תיק החקירה יונח בפניי על כל הראיות שבו, על מנת להכריע בשאלות העובדתיות השנויות במחלוקת, וכי הצדדים יגישו סיכומים קצרים בכתב ביחס לטענות הנ"ל.

הסדר דיוני זה בא לייתר את הצורך בשמיעת עדים הלכה למעשה, זאת לאור אופי המחלוקות בין הצדדים, והקנה לבית המשפט את הסמכות להכריע בשאלות הנדונות על בסיס תיק החקירה בלבד. יובהר כי אין מחלוקת עובדתית ביחס לקרות אותו אירוע בין הצדדים, ועיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה הנורמטיבית ביחס לטיב ההתקהלות הנדונה, ולאור זאת, אודות חוקיות הוראת ההתפזרות שניתנה.

כל צד הגיש סיכומיו.

ביום 24.5.2010 הגיש ב"כ הנאשם המלומד סיכומיו, ב"כ המאשימה המלומד הגיש סיכומיו ביום 27.7.2010.

ביום 5.9.2010 הגיש ב"כ הנאשם המלומד "השלמת סיכומים" מטעמו, זאת לאור סיכומי המאשימה. במסגרת אותה "השלמה לסיכומים" התייחס ב"כ הנאשם המלומד לטענה שהועלתה בסיכומי המאשימה לראשונה, ואשר לא עלתה מאת ב"כ המאשימה במסגרת הדיון שבפניי, ולפיה ההתקהלות הנדונה היתה בלתי חוקית ועל כן היה מקום לפזרה בשל החשש כי ההתקהלות תעורר אחרים להפרת השלום.

צודק ב"כ הנאשם כי טענה זו של המאשימה לא בא זכרה במסגרת הדיון בעל פה שבפניי, הדבר אף אינו מצויין בכתב האישום. לאור זאת, מצאתי לנכון לקבל אף את אותה "השלמה לסיכומים" מאת ב"כ הנאשם המלומד.

5.העבירות המיוחסות לנאשם הינן השתתפות בהתקהלות אסורה – עבירה לפי סעיף 151 לחוק העונשין, והשתתפות בהתפרעות לאחר הוראת פיזור – עבירה לפי סעיף 155 לחוק העונשין.

סעיף 151 לחוק העונשין מורה כדלקמן:

"שלושה אנשים לפחות שנתקהלו לשם עבירה, או שנתקהלו למטרה משותפת, ואפילו כשרה, ומתנהגים באופן הנותן לאנשים שבסביבה יסוד סביר לחשוש שהמתקהלים יעשו מעשה שיפר את השלום, או שבעצם התקהלותם יעוררו אנשים אחרים, ללא צורך וללא עילה מספקת להפר את השלום, הרי זו התקהלות אסורה והמשתתף בהתקהלות אסורה, דינו - מאסר שנה אחת".