מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' פק ואח'

פסק דין ללא הרשעה

הנאשמות הודו אך לא הורשעו, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות של תקיפת שוטר והכשלת שוטר, בכך שבתאריך 6/06/08 סמוך לשעה 00:30, הכתה הנאשמת 1 את השוטר באמצעות אגרוף ללחיו, השוטר נפל לריצפה והנאשמת 2 בעטה בו בעודו בריצפה. האירוע התרחש לאחר הגעת השוטר ופקח לרחוב שמגר השופט בבאר שבע, בגין אירוע הקמת רעש , שם נכחו הנאשמות.

הסדר הטיעון כלל תיקון כתב האישום, הודאת הנאשמות, שליחתם לקבלת תסקיר שירות המבחן שיבחן בין היתר את אי הרשעתן, כשהמאשימה אינה מחוייבת להמלצות התסקיר.

תסקירי שירות המבחן, פירטו בהרחבה נתוני רקע ביחס לכל אחד מהנאשמות- הסטורית חייהם, מצבם הייחודי, מאפייני אישיותם, נסיבותיהם האישיות, משפחתיות, תעסוקתיות וכלכליות וכן את הרקע לביצוע העבירות וייחסם לעבירות.

ביחס לנאשמת 1 לא המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתה לנוכח ההתרשמות כי אין בהרשעתה כדי לפגוע בתחום התעסוקתי ובתחושת הערך העצמי שלה. לעניין העונש הומלץ על צו שירות בהיקף של 140 שעות. כפי העולה מהתסקיר הנאשמת שינתה את דפוסי החשיבה והתנהגותה שאפיינה אותה בעבר, כיום מנהלת אורח חיים תקין ומגלה אחריות בביצוע תפקידיה השונים במישור המשפחתי והתעסוקתי. כן פירוט אודות הקשיים עימם מתמודדת- אם חד הורית, צעירה, ללא משפחה תומכת ודמות מכוונת וללא מקורות מחיה נוספים, אשר יחסיה הפוגעניים שחוותה בילדותה עדיין מלווים אותה ולהם קשר לאופן התנהגותה בעבר. הנאשמת נטלה אחריות בפני שירות המבחן והביעה חרטה על מעשיה. להערכת שירות המבחן תגובתה האלימה נובעת מהיחסים הפוגעניים שחוותה בילדותה, על רקע הנסיבות המשפחתיות המורכבות כמפורט בתסקיר. עוד נרשם כי להליך השפעה מרתיעה ומסמנת גבולות בעבורה. הוצע לנאשמת להירתם לקשר עם שירות המבחן ואולם זו לא מצאה צורך בכך.

ביחס לנאשמת 2, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתה להשית עליה צו שירות בהיקף של 140 שעות. להערכת שירות המבחן הרשעתה תחזק אצל הנאשמת תחושות של פגיעה וקורבנות ותפגע ביכולתה להמשיך בתהליכי השינוי בהם החלה. כפי העולה מהתסקיר הנאשמת גדלה בסביבה נעדרת גבולות, לא יציבה, נסיבותיה המשפחתיות מורכבות והשליכו על אורח חייה ותפיסותיה את מערכת אכיפת החוק. על אף המורכבות המשפחתית, התרשמות שירות המבחן כי הנאשמת גילתה במהלך השנים כוחות חיוביים בניהול חייה וכיום משקיעה מאמצים בניהול אורח חים תקין ונורמטיבי ובלקיחת אחריות על מחויבותיה ועמידה בהן. ברקע העבירות, יום הולדת שערכו לה חברותיה, בה הרבו היא וחברותיה לשתות אלכוהול. להערכת שירות המבחן התנהגותה האלימה קשורה בתפיסות אנטי ממסדיות שהופנמו אצלה בתקופת ילדותה כתוצאה מהמגעים שחוותה בתקופת ילדותה בין בני משפחתה לבין גורמי אכיפת החוק.

במסגרת הטיעונים לעונש, עתרה ב"כ המאשימה להותיר את הרשעת הנאשמות ולהשית עליהם עונש מאסר על תנאי ופיצוי לשוטר. בטיעוניה הפנתה לחומרת העבירות, נסיבות ביצוען, העדר המלצה לעניין נאשמת 1, והעדר פגיעה אפשרית ומוחשית בנאשמות באם יורשעו.

מנגד, באי כח הנאשמות עתרו לביטול ההרשעה כל אחת מהנסיבות כמפורט בטיעונים.

ב"כ הנאשמת 1 , הפנה לנסיבותיה האישיות של הנאשמת, גילה , מצבה המשפחתי, העדר עבר פלילי לחובתה ותפקודה הנורמטיבי כיום, כפי העולה מתסקיר שירות המבחן. כן הפנה להודאתה ולנטילת האחריות. נטען כי אין לבצע אבחנה בין שתי הנאשמות וכי הרשעתה תפגע בעתידה התעסוקתי ובהמשך לימודיה.

ב"כ הנאשמת 2 , הפנה להמלצת שירות המבחן, לחלוף הזמן, לגילה במועד ביצוע העבירות, להודאתה, להעדר הסתבכויות נוספות וכן לתיקון המשמעותי שבכתב האישום. נטען כי העבירות בוצעו על רקע שתיית אלכוהול וכיום הנאשמת מודעת לבעייתיות שבהתנהגותה. כן הפנה להסטורית חייה המורכבת כמפורט בתסקיר שירות המבחן. בתמיכה הפנה לפסיקה.

דיון

על פי הדין והפסיקה המנחה {ע"פ 2083/096 כתב נ' מדינת ישראל}, הכלל הוא כי משהוכחה אשמתו של נאשם יש להרשיעו, ונסיבותיו לקולא , לכל היותר, יצדיקו הקלה בענישה הנילוות להרשעה. הימנעות מהרשעה, הינה החריג, שמורה למקרים חריגים ומיוחדים ובהצטבר שני פרמטרים עיקרים. האחד מתמקד במעשה – ולפיו יש לבחון האם סוג העבירה, חומרתה, ונסיבותיה, מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים, על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים. השני מתמקד בעושה ולפיו על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. המשנה לנשיא, כב' השופט ש' לוין, באותה הלכת כתב תמר (ע"פ 2083/96), התווה קווים מנחים, שאינם ממצים, להימנעות מהרשעה, ככל שמדובר בהיבט השיקומי של הנאשם, ואלו הם: האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם, מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה, מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד, מידת הפגיעה של העבירה באחרים, הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות, האם ביצוע העבירה על-ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית, יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה, האם הוא מתחרט עליה, משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם והשפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם.

במקרה הנדון בפניינו, עסקינן בעבירות חמורות של אלימות כנגד שוטר נאמן הציבור אשר פעל מתוקף תפקידו. נאשמת 1 שלחה אגרוף ללחיו והנאשמת 2 בעטה בו בעודו בריצפה, זאת בעת שחגגו את מסיבת יום ההולדת של הנאשמת 2, בה הרבו הם וחבריהם בשתיית אלכוהול, כפי העולה מתסקירי שירות המבחן. לא בכדי קצב המחוקק עונשי מינימום בדמות מאסר ולו מאסר על תנאי , בעבירות כלפי שוטרים. השוטרים מבצעים מלאכתם נאמנה, חשופים לאלימות וראויים להגנה . האלימות בכלל ואלימות כלפי שוטרים בפרט, הינה תופעה מדאיגה בעלת השלכות נרחבות ואינטרס הציבור מחייב כי יובטח להם שיוכלו לבצע תפקידם ללא מורא וללא פחד {ראה ע"פ 500/87 בורוכוב נ' מדינת ישראל}. עצם הפגיעה בשוטר היא החמורה ולאו דווקא תוצאותיה {ע"פ 3236/98 מוחי אבו דריס נ. מדינת ישראל}.

לצד החומרה שבמעשה, שאינו מוטל בספק, עומדות נסיבותיה של כל אחת מהנאשמות, אותן יש לזקוף לזכותן. הנאשמות צעירות, ללא עבר פלילי, נטלו אחריות והודו במיוחס להם. כתב האישום המקורי תוקן באופן משמעותי ובאופן המפחית במידה רבה מחומרת מעשיהם. האירוע התרחש לפני שנתיים וחצי, הנאשמות יצרו קשר עם שירות המבחן, השתלבו במעגל העבודה ולא נרשמו לחובתם הסתבכויות נוספות. על אף הקשיים עימם כל אחת מהן מתמודדת, ניכר מאמציהם לנהל אורח חיים תקין במסגרת המשפחתית והתעסוקתית. ביצוע העבירות אינו משקף דפוסי פעולה עבריינים אלימים אלא המדובר במעידה חד פעמית על רקע שימוש באלכוהול, בשעת לילה מאורחת, כשלכל אחת מהנאשמות, בזמן ביצוע העבירות, תפיסה מוטעית ביחס לרשויות אכיפת החוק. כיום מודעות הנאשמות לפסול שבמעשיהם וניכר כי ההליך המשפטי והקשר עם שירות המבחן תרמו להרתעתם.

בנסיבות ביצוע העבירות, כשמחד חומרת העבירות לכשעצמן ומאידך נסיבות ביצוע העבירות, הרקע לביצוען, מהות תיקון כתב האישום, נסיבותיהם האישיות של כל אחד מהנאשמות ומעורבות שירות המבחן , סבורני כי בנסיבות אלו, ניתן לוותר על הרשעת הנאשמות, מבלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים כדוגמת הרתעה, מניעה וגמול.

לעניין הפגיעה הצפויה כתוצאה מהרשעתם, אכן לא ניתן להצביע על פגיעה תעסוקתית קונקרטית, בעניינם, בהתחשב בעיסוקם הנוכחי. אולם, הנני סבור כי על רקע נתוניהם הייחודיים {גילם הצעיר, העדר עבר פלילי לחובתם, הסטוריית חייהם המורכבת, מאמציהם לנהל אורח חיים תקין, מעורבות שירות המבחן ושאיפותיהם הנורמטיביות}, יש להימנע מהרשעתם, שכן הרשעתם עלולה לפגוע בדימויים העצמי, לסכל את מאמציהם ולפגוע במוטיבציה שגילו, וכן לא מן הנמנע כי הרשעה תחסום בפניהם אפשרויות תעסוקתיות בעתיד.

אשר על כן, הנני מבטל הרשעתם בדין, קובע כי הנאשמות ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן, אך נמנע מלהרשיעם בדין.

בהתחשב בכל האמור לעיל, נסיבות העושה והמעשה, לקולא ולחומרה ותסקירי שירות המבחן, דן הנאשמות כדלקמן:

נאשמת 1:

צו שירות לפיו הנאשמת תבצע 140 שעות של"צ בהתאם לתוכנית שתוגש לאישורו של בית המשפט עד ליום 9.2.11.