מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' פחימה

פרוטוקול

החלטה

בפניי בקשת הנאשם להורות על זיכוי מעבירת האיומים המיוחסת לו בכתב האישום, עם תום הבאת ראיות המאשימה, זאת מן הטעם שאין להשיב לאשמה בגין עבירה זו.

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית, ועבירת איומים. על פי כתב האישום ביום 29.7.2008 בכניסה להיכל המשפט בבאר שבע, הבחין המאבטח אליהו זגרין [להלן:" "המתלונן"] כי הנאשם מחזיק בתוך קופסאת סיגריות סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של כגרם אחד. בעקבות זאת, הזמין המתלונן שוטרים למקום, ובאותו מעמד איים הנאשם על המתלונן בכך שאמר לו "אם זה היה אקדח ולא סמים הייתי יורה לך בראש".

2.הנאשם הודה כי החזיק בסמים כאמור, אך כפר באיומים המיוחסים לו, וביקש לנהל את הליך ההוכחות ביחס לעבירה זו בלבד. ביום 14.11.2010 נשמעו בפניי שני העדים הרלוונטיים להוכחת עבירת האיומים – עת/1 – רס"מ דני שמוחה, ועת/2 – אליהו זיגרין; הוא המתלונן.

עם תום חקירת העדים, טען ב"כ הנאשם המלומד כי אין להשיב לאשמה ביחס לעבירת האיומים, ועל כן יש להורות על זיכויו של הנאשם מעבירה זו.

3.במסגרת פרשת התביעה העידו שני עדים, והוגשה אמרתו של הנאשם בתחנת המשטרה בהסכמה וסומנה ת/1.

עת/1 השוטר שמוחה העיד כי הגיע לבית המשפט לאחר שקבל הודעה על אירוע של החזקת סמים. עת/1 גבה הודעה מהמתלונן וכתב דו"ח פעולה בגין אותו אירוע. דו"ח הפעולה הוגש וסומן נ/1. עת'1 הסביר כי אינו זוכר את האירוע מזיכרונו האישי, וכי לאור המסמכים שבתיק, ניתן לומר כי הגיע לבית המשפט לאור הקריאה שהתקבלה, עצר את הנאשם וגבה את הודעתו של המתלונן בעניין.

עת/2 העיד כי בזמנים הרלוונטים היה מאבטח בבית המשפט. בהגינותו ציין המתלונן כי אינו זוכר את האירועים וכי הוא מעיד לאחר שקרא את הודעתו בחקירתו. עוד ציין כי לא יוכל לזהות את הנאשם כמי שביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, וכי לאור הודעתו שקרא יוכל לציין כי לאחר בדיקה מצא סמים בכליו של הנאשם, ומבחינת הנהלים היה עליו לקחת את הנאשם לחדר בידוק על מנת לערוך לו בדיקה. המתלונן העיד כי זכור לו במעומעם כי משהו התרחש בחדר בידוק, ולאחר עיון בהודעה שלו ולאורה הוא יכול להעיד כי הושמעו כלפיו איומים באותו מעמד. לשאלה מה אמר הנאשם, הסביר עת/2 כי אינו זוכר את הדברים מזכרונו, אלא זוכר את הדברים מתוך שקרא אותם בהודעתו, שם נאמר :

" 'אם זה היה אקדח הייתי יורה לך בראש' או משהו כזה"

כך לדברי העד.

4.לטענת הסנגור המלומד עת/1 השוטר שמוחה אינו קושר את הנאשם לעבירת איומים כי אם לעבירת הסמים בלבד, שכן נמסרה לו הודעה על ביצוע עבירת סמים, והמתלונן הצביע על הנאשם כמי שהחזיק בסמים, ולא טען בפני עת/1 כי הושמעו כלפיו איומים.

עוד טוען ב"כ הנאשם, כי המתלונן עת/2 טען כי הדברים שהושמעו על ידי הנאשם אינם זכורים לו היטב, ונוסח הדברים שנאמרו הוא לב העניין, שכן הנאשם טוען כי אמר דברים אחרים, כפי שעולה מהודעתו – ת/1, אשר ייתכן והתפרשו כאיום על ידי המתלונן.

כאן המקום לציין כי מת/1 עולה גרסתו של הנאשם בבירור ולדבריו:

"אני לא איימתי יכול להיות שהוא לא הבין אותי נכון, אמרתי לו מה אתה ככה מגיב לא נתפסתי עם נשק כאילו באתי לירות בו כולה בוף"

[ר' ש' 15-16 לת/1.]

מכאן טוען הסנגור, כי יש יותר מסבירות כי הנאשם לא השמיע איומים של ממש כלפי המתלונן. עוד ציין הסנגור כי לא נטען שהנאשם התנגד לחיפוש, וכי אין מחלוקת שמסר את אותה קופסה ובה הסם מיוזמתו. על כן, לאור גרסתו, ולאור התנהלותו במהלך האירוע בכל הקשור לעבירת הסמים, יש יותר מספק ביחס לאשמתו ביחס לעבירת האיומים.

5.ב"כ המאשימה המלומדת טענה כי די בעדותו של המתלונן כדי לבסס הרשעתו של הנאשם, וכי על הנאשם להשיב לאשמה.

6.טענות הסנגור נשענות, בין היתר, על גרסתו של הנאשם, אותה לא ביסס הנאשם עדיין ולא נחקר עליה בחקירה נגדית. על מנת להתבסס על גרסת הנאשם, יש לנהל פרשת הגנה.

זאת ועוד, מדבריו של המתלונן בפניי במהלך עדותו, לא עולה כי לא הושמעו איומים כלל, אלא, כי המתלונן אינו זוכר את נוסחם המדויק. אין ספק לאור עדותו של המתלונן, כי לשיטתו של המתלונן הושמעו איומים. הספק הוא לגבי נוסחם המדויק.

צודק הסנגור המלומד כי לאור העובדה שהמתלונן אינו זוכר במדויק את נוסח האיום, הרי שגרסתו של הנאשם עשויה להתקבל על ידי בית המשפט. יחד עם זאת, על הנאשם לבסס אותה בחקירה ראשית ונגדית בבית המשפט, ואין די בהודעתו במשטרה.