מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' סבג

בפני

שופט אלון אופיר

הכרעת דין

בפני נתונה להכרעה השאלה האם נהג הנאשם ברכב בהיותו שיכור כהגדרתו בחוק ביום 3.7.9.

שאלה נוספת הנתונה להכרעתי, האם סרב הנאשם לדרישת שוטר לתת דגימת אויר לצורך בדיקת אלכוהול באותו היום.

על פי כתב האישום, הנאשם נהג ברכבו במקום ציבורי, בהיותו שיכור בכך שסירב ליתן דגימה של אוויר נשוף לפי דרישת שוטר, ובכך שהיה תחת השפעת משכאות משכרים, בניגוד לסעיף 62(3) בפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן – בפקודה) בקשר עם סעיפים 64ד(א) ו-64ב בפקודה ובניגוד לסעיפים 26(2) ו-169 ב(א) בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות").

ב"כ הנאשם כפר בשם הנאשם בשעה, בחוקיות הדרישה ובעצם הסירוב. הנאשם לא כפר בעצם הנהיגה במקום, לא כפר בתקינות המכשיר או כיולו.

מטעם התביעה העידו: סמ"ר ליאת אוזן - ממשרד תנועה ב"ש (ע.ת/1) מר יוסי גנון - מתנדב ית"מ ב"ש (ע.ת/2) ומר דוד אבוקיה – מתנדב ית"מ ב"ש (ע.ת/3) מטעם ההגנה העיד הנאשם לעצמו (ע.ה/1).

מנסיבות המקרה המצוינות בת/1, עולה כי ביום 03/07/09, הבחינו ע.ת/2 ו-ע.ת/3 בנאשם נוהג ברכבו, השניים סימנו לנאשם לעצור וכשעצר, דרשו ממנו לבצע בדיקת נשיפון. הנאשם סירב והשניים החליטו להפנות את הנאשם לע.ת/1, על מנת שזו תערוך לו בדיקת ינשוף. הנאשם נשאל אם שתה ולכך השיב תשובה חיובית ובהמשך התבקש על ידי ע.ת/1 לבצע בדיקת ינשוף, אולם סירב תוך שהוא דורש שיוצגו בפניו אישורים ממשרד הבריאות, ממע"צ ואף מבג"צ. בהתאם למסמך זה הוסברה לנאשם מהות העבירה ומשמעות הסירוב והוא הועבר להמשך טיפול קצין תנועה.

תגובתו של הנהג במועד האירוע היתה: "אני דורש אישור של משרד הבריאות ושל מע"צ ואם לא אני לא נבדק ואני רוצה אישור של בג"ץ למה את לא רושמת את זה על הקופי אני לומד משפטים ואני עורך דין אני מכיר את החוק כבר נתפסתי שיכור ויצאתי זכאי ואני תובע שלושה שוטרים אזרחי אני אתבע אותכם אני עכשיו מתקשר למח"ש" (ראה דברי הנהג בת/1).

תמצית הראיות והעדויות:

ע.ת/1: השוטרת ליאת אוזן, הוגשו מטעמה: דו"ח על נסיבותיו (ת/1) ודו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות (ת/2). מסמכים אלה, הוגשו בהסכמת ההגנה רק לתוכן המסמכים ולא לאמיתות התוכן.

ע.ת/1 העידה ונחקרה ארוכות בחקירה נגדית על ידי ב"כ הנאשם.

במהלך חקירתה הנגדית נחקרה העדה בכל שאלה הקשורה לפרשה, תוך שהושם דגש על שאלת הסירוב.

עדה זאת על אף שנחקרה ביסודיות לא כשלה בלשונה והיתה עקבית לאורך כל עדותה. העדה נמצאה על ידי אמינה ומהימנה ולא ניתן היה למצוא סתירות בדבריה כאשר ביצעתי השוואה למסמכים אותם ערכה והגישה מטעמה בכתב.

בחקירה הראשית, תיארה העדה בהרחבה את השתלשלות העניינים, מהרגע בו הועבר הנאשם לטיפולה על ידי ע.ת/2 ו-ע.ת/3.

לדבריה: "הרגשתי שנודף ממנו ריח אלכוהול, וידאתי מול המתנדבים שהנהג לא עישן, שתה, אכל או הקיא מרגע עצירתו ועד הגעתו אלי. ניגשתי לנהג......ביקשתי ממנו לערוך בדיקת נשיפון, הוא סירב מה שהעלה לי את רמת החשד בנוסף לריח האלכוהול ולכן דרשתי ממנו לערוך בדיקת ינשוף. לפני בדיקת הינשוף ערכתי לו כמובן בדיקת מאפיינים והנהג סירב להיבדק" (פרוטוקול מיום 28/04/10 עמוד 2 שורות 11-16).

בהמשך חקירתה, מסרה העדה כי הנאשם סירב להיבדק והיה נחוש בדעתו לקבל אישורים "לא מציאותיים", לדבריה. העדה מסרה גם כי מקרה זה היה חריג, כלשונה: "מעולם לא נתקלתי בנהג שסירב לי וזאת כתוצאה מאישורים שהוא דרש ותפסתי הרבה שיכורים בעבר. אני בגדול את האירוע זוכרת" (פרוטוקול מיום 28/04/10 עמוד 3 שורות 23-25).

לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם הטיל ספק באמינות מכשיר הינשוף ואף אמר לעדה במועד האירוע שהמכשיר עלול להפליל אותו למרות שהוא אינו שיכור. כשעומתה העדה עם הנאמר, הגיבה: "הנאשם לא העלה שום ענין בקטע של ספק למכשיר. הוא פשוט רצה אישורים של מע"צ, בג"ץ ומשרד הבריאות ואני הסברתי לנאשם שאין אישורים של בג"ץ, מע"צ ומשרד הבריאות אלא אני אחרי שהצגתי תעודה כי לאדם שלא מאמין לי אני מציגה תעודה של מפעילת מכשיר" (פרוטוקול מיום 28/04/10 עמוד 4 שורות 28-31).

העדה פירטה בהרחבה את התנהגותו של הנאשם במועד האירוע בהאי לישנא: "היה לו ריח של אלכוהול מהפה, הוא התנהג בפראות, הוסבר לו בוודאות מהי הבדיקה, אני לבשתי מדים, הסברתי לו כי יש בדיקת כיול שנעשתה לפני ואני יכולה להציג אותה בפניו אם הוא ירצה ואינני חושבת שיש קשר בין מע"צ לבדיקת ינשוף. הכוונה שלו היתה ברורה לסרב" (פרוטוקול מיום 28/04/10 עמוד 4 שורות 11-14).